שואל ומשיב מהדורא תליתאה · כלל ג׳ סימן קל״ד (ה׳)

ובזה מיושב היטב הא דנדחקו התוס' בב"מ דף ס"א דמה דאמר רבא בב"ק דף קי"ב דאהדר לי' כי היכי דניחי לדידיה אזהר רחמנא לברי' לא אזהר רחמנא לאו משום דס"ל כר"א כ"א לפרושי הברייתא אליבא דמאן דליתלי' רשות יורש כרשות לוקח. ולכאורה מנ"ל להם לתוס' דלמא אדרבא ס"ל כר"א ובב"מ פירש רק טעמא דר"י אבל לדידיה ס"ל כר"א ולפמ"ש אתי שפיר דאי ס"ל כר"א א"כ קשה דאי אפשר לומר דלדידיה אזהר רחמנא לבריה לא אזהר רחמנא דהא כל דלא קנה דהו"ל כל מלתא דאמר רחמנא לא תעביד אי עביד לא מהני ושוב הו"ל ככל גזל דמחוייבין הבנים ממילא להחזיר כל דלא קנו ושם מתקן האיסור דהא כל דס"ל כר"א דמחוייב להחזיר כי היכי דניחי א"כ יתוקן האיסור בזה במה דמחזיר וא"כ למה לא מחויבין הבנים להחזיר וע"כ דבאמת ס"ל לרבא כר"י דנפיק לי' מקרא דלא ניתן להשבון וא"כ לא מתקן האיסור ורק דהבנים אינן מחוייבין להחזיר דלדידהו לא אזהר רחמנא ולא ס"ל כרבא בזה ואי עביד מהני אבל לרבא לשיטתו אי אפשר לסבור כן ולכך נדחקו התוס' לומר דרבא ס"ל כר"י ושם אליבא דמ"ד דרשות יורש לאו כרשות לוקח ובזה מיושב היטב מה שהקשו התוס' בב"ק שם ד"ה אעפ"י דמנ"ל לרמב"ח לדייק דרשות יורש כרשות לוקח דלמא אף שאינו כרשות לוקח מכל מקום הא הוא לאו בתורת גזילה לקח דהא מדעתו נתן לו והו"ל הלואה ומלוה ע"פ אינה נגבית מיורשים ולפמ"ש אתי שפיר דבאמת לדידן דקיי"ל כרבא דכל מלתא דאמר רחמנא לא תעביד אי עביד ל"מ שוב הו"ל ככל גזל דל"מ ולא קני והי' חייבים הבנים להחזיר וע"כ דרשות יורש כרשות לוקח דמי. איברא דלפ"ז לדידן דקיי"ל רשות יורש לאו כרשות לוקח דמי וקיי"ל דלא מהני שוב מהראוי שיהי' כמו גזל דל"מ וצ"ל דזה באמת מטעם דאמר רבא דלדידיה אזהר רחמנא לבריה לא אזהר רחמנא ונמצא לא מתקן האיסור במה דיהדרו הבנים. ושוב קנאו האב קודם מותו כל דלא יכול לאהדורי וזכו הבנים בעת מותו. והנה לא אכחד קושט דברי אמת דזה דוחק גדול וגם קשה דא"כ שוב מהראוי שהמקדש בריבית לא תהי' מקודשת משום דלא קנה להריבית כלל וההיפוך מבואר בקידושין דף וא"ו ע"ש בריטב"א דביאר הסברא דמעות דריבית קנה לגמרי וממון גמור הוא לו אלא שיש עליו חיוב להחזירו וב"ד מוציאין ממנו ואם מת אין בניו חייבין להחזיר אלא בדבר מסויים עכ"ל וכן הוא דעת הריב"ש בשם הרשב"א דלא נחתינן לנכסי' ואין עליו שעבוד נכסי כלל ועמלמ"ל פ"ד ממלוה ה"ג דמעות רבית קנה לגמרי ע"ש שהאריך בדברי הריב"ש אלו ובדברי הריטב"א. ולפמ"ש יקשה דנימא דל"מ כיון דעבר אמימרא דרחמנא ומתקן האיסור כיון דאמרה תורה דיוצא בדייני' כי היכי דניחי עמך והו"ל כמו גזל דמתקן האיסור בהשבה והיא קושיא גדולה. והנראה בזה דכיון דעיקר הקפידא הוא דנהדר כי היכי דניחי עמך א"כ עכ"פ אינו מחוייב להחזיר אותו הדבר שהרי באמת מדעתי' יהיב לי' ולא דמי לגזל דמחוייב להחזיר מה שגזל אבל ריבית דמדעתי' רק דמחוייב להחזיר כי היכי דניחי א"כ כל דמהדר לי' דמים כפי שווי הריבית אינו מחוייב להחזיר ורק בדבר המסויים משום כבוד כי היכא דלא לימא דזהו גלימא דריבתא כדאמרו בב"מ דף ס"ה ובב"ק שם ושם לענין דבר מסויים וכיון שכן שוב אותו הריבית קנה לגמרי ויכול לקדש בו אשה דשלו הן לגמרי וז"ש הריטב"א דממונא דריבתא שלו הן אלא שמחוייב להחזיר וב"ד מוציאין ממנו וזהו שסיים הריטב"א ואם מת אין הבנים חייבים להחזיר אלא בדבר המסויים ותמה המלמ"ל דלאיזה צורך סיים הריטב"א הך דבניו אין חייבין להחזיר ולפמ"ש אתי שפיר דבא ליישב דהיאך קנו לה דהא הוה כל מלתא דאמר רחמנא לא תעביד ולזה השיב דגוף הממון דריבית קנה לגמרי רק שמחוייב להחזיר והיינו שעכ"פ יכול לסלק בדבר אחר ולכך אין הבנים חייבין להחזיר ולא הוה כמו גזל וכמ"ש ורק בדבר המסויים חייבין להחזיר וא"כ ע"כ דאותו הממון קנה לגמרי וז"ב ודוק היטב כי הוא ענין נפלא ת"ל. ומן האמור נראה לפענ"ד במה שנסתפק בשו"ת ח"ץ שם וכתב שהוא דין חדש שלא נראה ונשמע בספרים במי שנתן לחברו אתרוג בריבית אם יוכל לצאת בו י"ח אתרוג והוא כתב דיצא דמעות ריבית קנה רק שמחוייב להחזיר וע"ז האריך הא אם נימא דכל מלתא דאמר רחמנא לא תעביד אי עביד לא מהני א"כ מהראוי שלא יקנה כלל והביא דברי הש"ס בתמורה וכבר כתבתי ליישב כל הדברים דבאמת מקרי שלו כיון דלא חייב רק לאהדורי רק בשביל דניחי יכול להחזיר דמים כשיווי החפץ ושוב קנה הדבר ונעשה שלו ויכול לקדש בו וה"ה דיכול לצאת באתרוג. אך לפענ"ד נראה דבאתרוג שאני וטעמא דידי דהרי התוס' בב"ק דף קי"ב ד"ה אעפ"י כתבו דריבית אף דמדעתו נתנם לו וליתניהו בתורת גזילה אפ"ה כיון דלא נתן בשם מתנה רק בתורת ריבית הוה כנתינה בטעות ומקרי גזילה בעיניה ומעתה לא עדיף ריבית דמדעתי' מאילו נתן לו מתנה ע"מ להחזיר דקי"ל דאע"ג דבכ"מ חזרת דמים הוה חזרה באתרוג ל"מ דצריך לגוף האתרוג לצאת בו וה"ה כאן כיון דנתן לשם רבית וידע דכל דיתבענו יכפוהו הב"ד להחזיר ל"מ כאן חזרת דמים וצריך להחזיר גוף האתרוג ובפרט באתרוג דכפי שיווי בעצמותו אינו שוה רק סך מועט ולדבר מצוה שוה הרבה א"כ פשיטא דמחויב להחזיר גוף האתרוג וכל שלא מחזיר לא יצא כל שתבעו לשיטת הט"ז דבעי תביעה כמ"ש בסי' קס"א וז"ב לפענ"ד. ובזה מיושב היטב קושית התוס' בריש לולב הגזול דל"ל קרא למעט גזול בלולב ת"ל דהו"ל מהב"ע ולפמ"ש א"ש דנ"מ לענין לולב של ריבית דמשום מצהב"ע ליכא כל דכבר קנה לה כמ"ש התוס' בב"ק ס"ז ובגיטין נ"ה וא"כ מכ"ש בריבית דהוי כשלו רק דמחויב להחזיר אם יתבענו דל"ש מהב"ע ומ"מ שלו לא מקרי כל דתבעו ומחויב להחזיר דלא עדיף ממתנה עמ"ל וז"ב: