שואל ומשיב מהדורא תליתאה · כלל ג׳ סימן קל״ד (ד׳)

אך לכאורה היה נראה לי דבר חדש בהא דקיי"ל ביו"ד סי' קס"א דרבית קצוצה מפקינן בידים וקשה הא באמת אין לנו סמוכין בזמן הזה ורק דשליחותא דקמייתא עבדינן והיינו באיכא חסרון כיס ודברים דשכיחי וכמבואר בטוש"ע חו"מ סי' א' ולפי"ז בריבית דמדעתיה יהיב ולא שייך נעילת דלת בפני עושי עולה וא"כ אין מהראוי לעשות שליחותי' וצ"ל דזה כשאנו דנין בשביל ממון וממון אין אנו רשאין לדון בלי סמוכין אבל ברבית עיקר אנו דנין על האיסור וזה גם בני בבל מצוון להכות באגרוף רשע שלא יעשה איסור ולהחזיר הריבית למען לא יהיה איסור ולזה לא צריך סמוכין וניהו דפתיך ביה ד"מ אבל עיקר אנו דנין על האיסור ועל האיסור גם אנו מצווין אבל בגזל וכדומה עיקר האיסור נצמח בשביל שאין הממון שלו אבל כאן דאף מדעתיה אסור שוב יכולין לדון גם בזמן הזה. ובזה נראה לפענ"ד דמה דאמר רבא מגופי' דקרא שמיע ליה דהוקש לש"ד דלא ניתן להשבון היינו מתורת איסור ריבית לא ניתן להשבון דאיסור דעבד עבד ובזה נחלקו ר"א ור"י דלר"א נוכל לכפות ברבית קצוצה מצד איסור רבית וזה ס"ל לרבא דלא ניתן להשבון לר"י משום דעל איסור ריבית לא שייך להשבון ומה דעבד עבד אבל מצד גזל היה ניתן להשבון דעכ"פ גזלו אך נ"מ לענין בני א"י דאיכא מומחין דשם נוכל לכפותו מצד גזל אבל בני בבל ל"ש לכפותו כלל דכל דליכא ריבית שוב לא שייך חסרון כיס דמדעתיה עביד ולא שייך נעילת דלת בפני עושי עולה דהא מדעתיה יהיב ובזה ממילא מיושב קושית העולם הנ"ל דשפיר אמר רבא דאבק רבית הוה וגם קושית השיטה מקובצת הנ"ל בדף ס"ה דבאמת איכא נ"מ דאם היה בא"י או שתפס שיעור הרבית שוב חייב ברבית דאורייתא ואין הב"ד מוציאין מידו אבל בדרבנן לא מפקינן מיניה ואף תפיסה ל"מ דהב"ד א"י לדון בזה דבגזל דדבריהם אין מוציאין מידם וא"כ מה שתפס תפס שלא ברשות וז"ב ובזה מיושב מ"ש רבא ע"כ ריבית קצוצה ופרש"י דכופין להחזיר והיינו בא"י היכא דאיכא סמוכין. ובזה מיושב היטב מ"ש רש"י אם תבעו בחייו ודקדק הט"ז ביו"ד סי' קס"א דכל שלא תבעו אין מוציא מידו ובתשובה הארכתי בזה ולפמ"ש אתי שפיר דאין ראיה דדוקא בעי תבעו דלרבא דס"ל כר"י וא"כ גם רבית דאורייתא מצד הריבית לא ניתן להשבון ורק משום דהוה גזל ולפ"ז כל שלא יתבענו לא שייך גזל אבל כל שתבעו וטוען דמחילה בטעות הי' כופין להחזיר כל שיש סמוכין אבל לדידן דברבית דאורייתא קי"ל כר"א דיוצא בדיינים והיינו מתורת ריבית שוב לא בעי תביעה דהא מצד איסור אנו דנין ובאיסור ל"צ סמוכין וכמ"ש ודוק היטב וגם יש לומר דמ"ש רש"י אם תובעו בחייו היינו משום דלענין היורשין דהם לא עשו איסור א"כ ל"צ לכפות בבבל דל"ש לכפות מצד האיסור דהיתומים לא עשו איסור וגם לא נצטוו להשיב ברבית כמבואר בב"ק דף קי"ב ועיין מלמ"ל פ"ה ממלוה מ"ש בשם הרשב"א וא"כ כל שלא תבעו בחייו שוב היורשים אינם מחויבים אבל למלוה גופא נוכל לכפות אף כשלא תבעו משום האיסור וז"ב ודוק היטב. ובזה מיושב הא דאמר רבא לא לכתוב רחמנא לאו בגזל ולאו בריבית והקשיתי למעלה דהא לרבא דס"ל כר"י דריבית קצוצה ג"כ א"י בדייני' א"כ אצטריך למכתב גזל ולפמ"ש אתי שפיר דמקרא ל"ק כלל דהא עכ"פ הקרא בודאי ל"צ דהיה יכול להוציא בדיינים מומחים וסמוכין מצד איסור גזל ודו"ק היטב כי נעים ונחמד הוא ת"ל. ובגוף הקושיא דרבא בעצמו ס"ל דיוצא בדיינים ברבית של תורה באמת א"צ אריכות דכן מפורש בהדיא בתמורה דף ו' דאביי ורבא פליגי בריבית קצוצה אי יוצא בדיינים דרבא ס"ל דל"מ ס"ל דיוצא בדיינים וע"ז פריך הש"ס דהתם בקראי פליגי ואח"כ פריך הש"ס שם דגם אביי סבר דיוצא בדיינים ומביא הך שאמרו בב"מ דף ס"ה דגלימא דשוה חמשא בד' ע"ש הן אמת דלפ"ז תמוה יותר דברי התוס' שכתבו דרבא ס"ל כר"י דאינו יוצא בדיינים והא לדידיה הוה כל מלתא דאמר רחמנא לא תעביד דלא מהני וצריך להחזיר לו וכבר ראיתי בשו"ת ח"ץ סי' ס"ג שנתעורר בזה על התוס' וצ"ל דהתוס' מפרשים לפי מה דמסיק הש"ס דבקראי פליגי א"כ הרי גלתה התורה דבריבית אי עביד מהני ומטעם דדרשו כל אחד דלחיים ניתן ולא להשבון או למורא ניתן או מקרא דדריש רבא ועכ"פ הוה כמו דגלתה התורה בפירוש דבזה מועיל ועכ"פ שוב אין קושיא ויש להמתיק הדבר דלפמ"ש המהרי"ט בראשונות סי' ס"ט דלא שייך כל מלתא דאמר רחמנא לא תעביד רק בדבר שאם נימא דלא מהני מתקן האיסור כמו בלאו דגזל וכדומה אבל בדבר דאף דנימא דל"מ מכל מקום האיסור שעשה עשה וכבר עבר א"כ ממילא מועיל ע"ש. ולפ"ז נראה לי דבר נכון דכיון דאמרו דבקראי פליגי והיינו דר"א ס"ל דוחי אחיך עמך אהדר ליה כי היכי דניחי ור"י ס"ל דלא ניתן להשבון וא"כ ע"כ לר"י אין האיסור ריבית בשביל שגזל לחבירו דהא באמת בגזילה צותה התורה שיחזיר לו וכאן לא צותה התורה שיחזיר וא"כ אין האיסור בשביל שגזל חבירו רק בשביל שלקח מאתו נשך ותרבית והתורה הקפידה על זה שלא ימכור אבל כל שעבר עבר וא"צ להחזיר וא"כ שוב לא שייך כל מלתא דאמר רחמנא לא תעביד דהא כל שעבר שוב ל"מ גם אם יחזיר דהו"ל כמתנה בעלמא כיון דלא ניתן להשבון וז"ב כשמש. ובזה מבואר היטב לשון הש"ס דאמר התם בסברא פליגי הכא בקראי פליגי ולכאורה אינו מובן ניהו דבקראי פליגי אבל מכל מקום יש לומר דזה סברת הקרא משום דכל מלתא דאמר רחמנא לא תעביד ומזה למד רבא לכל מקום דאמר רחמנא לא תעביד דלא מהני ולפמ"ש אתי שפיר דכל דנלמד מקרא שוב לא שייך כלל ענין דאמר רחמנא לא תעביד וזה נעים ונחמד מאד וז"ב ודו"ק היטב. והנה בל"ב שם דאמרו דפליגי בשינויא דמשנינן דבריבית קצוצה והיינו ע"כ דלא פליגי בקראי וע"ז פריך מאביי ולמה לא פריך גם מרב אשי דמשמע דדוקא בריבית דרבנן ס"ל דאין מחזירין ולפמ"ש למעלה הלא מראש יש ליישב ודוק היטב אחר זמן רב מצאתי בשערי משפט סי' ט' שהאריך בסוגיא זו ולפמ"ש הן נסתר מחמתו הרבה דברים ויש לפלפל לסתור ע"מ לבנות ואכ"מ: