והנה התוס' הקשו בהא דאמר אתנו ב"ד דלא לימא לשמו וכו' ואי ס"ד סתם פסול קיימו ב"ד ומתנו מלתא דמפסיל ביה והקשו התוס' דלמה לי' כל זאת הא בהדיא אמר סתמא כשר. והנראה בזה דהנה הרמב"ם פירש דמי שלא הי' בלבו קאי על הבעלים ולפ"ז אין ראיה דסתמא כשר דהא העובד יכול לחשב ולכך פירש דאתנו ב"ד דלא לימא לשמו וא"כ קאי על השוחט ושפיר פריך הא סתמא פסול דבשלמא אם קאי על הבעלים והתנאי הי' שלא יאמרו הבעלי' ומטעם שבלא"ה אין הולך אלא אחר העובד ולמה יאמר כיון שאפשר שיבא לידי מכשול ולכך אתנו ב"ד שלא יאמרו הבעלים וגם העובד לא יאמר כלום ושפיר מקשה הש"ס ודו"ק. ובזה מיושב היטב מה דהקשה רי"א בהא דאמר אתנו ב"ד ומשמע דגם לכתחלה התנו שלא לומר והרי ר"י אומר אף שלא הי' בלבו ומשמע דוקא דיעבד ולפמ"ש א"ש דבאמת מי שלא הי' בלבו קאי על הבעלי' והתנאי היה על העובד וא"כ על העובד הי' תנאי ב"ד והבעלים באמת צריכין לכתחלה לחשוב ובאמת על הבעלים לא אכפת לן שאף אם יאמרו שלא לשמו לא אכפת לן שאין הכל הולך אלא אחר העובד ורק על העובד בעצמו תקנו שלא יאמר לשמו ודו"ק. ומה שהקשה בב"ק דף ע"ו הנ"ל דלמה לא אוקי ר"ד כגון שזרק שלא לשמה והשחיטה היתה ראויה אף בפסח וחטאת לא הבינותי דא"כ חזר קרן לבעליו וגם הוא הרגיש בזה ומ"ש דא"כ נשפך הדם נמי צ"ל דמיירי דנשפך הדם בשעת שחיטה דלא חזר קרן לבעליו כלל אבל לאחר שחיטה מה אכפת ליה הא יכול לומר הרי שלך לפניך וז"פ ומ"ש דהכהן חשב שהוא של הגנב הנה לר"י אהני ב"ד דלא לימא לשמו ומה שנסתפק בזר ששחט שלא לשם בעלים אי פוסל דהרי כתבו התוס' דבעי שיחשוב שלא לשם בעלים על הזריקה דעיקר כפרה בזריקה והרי כל הפסול הוא משום שמחשבין מעבודה לעבודה וכל הטעם הפסול הוא משום דהוה כמחשב בשעת זריקה וכמ"ש הרמב"ם פי"ד מפהמ"ק וכאן בזר לא שייך זאת דאסור בזריקה לא הבינותי דבאמת כיון שבשעת שחיטה יש לו כח לפסול הוה כמחשב בשעת זריקה ואף דאסור בזר מ"מ המחשבה שהיה במה שמותר מועיל אף על הזריקה וז"פ. ומה שהקשית בהא דקאמר בשוחט שלא לש"ב דהרי קנהו הגנב ע"י טביחה דחשיב שינוי מעשה וקנהו משום נפסל הזבח מקרבן ולא הגזול והוה שחיטה שא"ר לא ידעתי קושייתו דאחר שלא עלו לבעלים לא לזה ולא לזה לא שייך קרבנו ולא הגזול דהקרבן כשר אבל לא עלו לשם בעלים ולא לאחר ומה שהקשה מהר"מ הנ"ל הא המלמ"ל פט"ו מפסהמ"ק הנ"ל במה שנסתפק אם בשינוי בעלים אם עלו לבעלים שלא כדברי הש"ס בזבחים דף ח' ובתוס' שם גבי תודה לשם תודה היא תימה קיימת יעו"ש ודו"ק:
שואל ומשיב מהדורא תליתאה · כלל ג׳ סימן קל״ג (ד׳)
שאלה ותשובה, בנוסח המקורי.
נחלת הכלל · Lemberg, 1865-1890
על התשובה הזאת
זהו מקור הלכתי מתוך שואל ומשיב מהדורא תליתאה, מוצג בנוסחו המקורי ובלי עריכה. תשובה הלכתית נכתבה לשואל מסוים, בזמן מסוים ובנסיבות מסוימות, ואין ללמוד ממנה למקרה אחר בלי הכרעה של פוסק. הצגתה כאן היא לצורך לימוד המקור בלבד.
