שואל ומשיב מהדורא תליתאה · כלל ג׳ סימן קל״ג (ג׳)

והנה בשנת תרכ"א נמסר לי קונטרס אשר שני תלמידי הרבני' החריפי' מוה' מענדיל בודק ומוה' ישראל אלימלך כתבו בענין הלז ואמרתי לרשום פה בקצרה מה שיורני ד' בזה. והנה תחלת הפלפול במ"ש התוספות בפסחים דף ס"ג דפיגול צריך להיות בדיבור אי שאר המחשבות בקדשים אם צריך דיבור או מחשבה בלבד סגי. והנה זה ודאי דאם נימא דבעי בפיגול דיבור גם בשאר פסולים צריך דיבור כמ"ש רי"א הנ"ל והביא מדברי התוס' ריש זבחים ורש"י במנחות ב' ופסחים ס"ג וכן מצאתי בשיטה מקובצת ב"מ דף מ"ג בשם תוס' שאנץ יעו"ש ומה גם דהא קי"ל כר"י דילפינן פנים מפנים וא"כ כל הפסולים יליף זה מזה וז"פ וברור. והנה מה שבנה יסוד מהר"מ הנ"ל על מ"ש בריש זבחים דסתמא פסול וע"ז הקשה דאיך שייך לומר דסתמא פסול והא לא גרע מאילו חשב מחשבת פסול בקדשים דלא פסול במחשבה. הנה היטב אשר דבר בזה מהרי"א דכל דסתמא פסול ודאי פסול אף במחשבה אמנם לדעתי אין התחלה לקושיא דבאמת להוציא מידי קודש ולהיות נפסל ודאי צריך דיבור ולא סגי במחשבה לבד אבל להיות סתמא לשם בעלים זה א"א דהא באמת נשאר בקדושתו רק דשחט עולה לשם שלמים ועכ"פ הוה מקודש לקודש לא שייך לומר סתמא לשם בעלים דיש לומר כל דהוא עדן קדש ל"מ סתמא שיהי' בקדושת עולה והוה שלמים כ"ז דלא ביאר בפירוש וכעין זה כתב במלמ"ל פ"ו מערכין הי"ב ומה שהקשה רי"א בתוס' פסחים דף ס"ג ד"ה ר"מ דמהיכא מוכח דל"מ מחשבה דלמא ש"ה דאמר לערלים ולכך לא אתי מחשבה ומוציא מידי דיבור. ולפענ"ד דכוונת התוס' כיון דקי"ל דמחשבות מוציאות זו מזו כמ"ש הרמב"ם פט"ז מפהמ"ק וא"כ זה ודאי דאם נימא דמחשבה מועיל אף כשאמר בפירוש מכל מקום המחשבה מוציא דמה מעליותא דדיבור כל דהמחשבה גרידא יכול לפסול גם הדיבור אינו מעלה יתירה וכל שמחשבות מוציאות זו מזו משום שנאמר לא יחשב ה"ה אף בדיבור מועיל המחשבה אחרת דהרי גם המחשבה הוה כדיבור ומועיל המחשבה להוציא מידי הדיבור: