הרמב"ם פי"ב מפהמ"ק ה"ז כתב וכל הזבחים שנזבחים שלא לשמן יקרבו נסכיהם והכ"מ לא ציין מקומו והמלמ"ל ציין במנחות דף צ"א ובאמת שם מבואר דצריך נסכים אבל דברי הרמב"ם אינם מורים על כוונה זו דא"כ הי' לו לכתוב שטעונין נסכים כמ"ש בפט"ו הי"ז שם וגם מה לשון נסכיהם וגם מה נמשך למעלה בה"ו שהרי כתב וכל בוי"ו העטוף ובכ"ז התעורר הגאון מוה' רפאל ז"ל בספרו ושב הכהן בח"ב הנקרא שאלת הכהנים תורה דף א' ע"ש שכתב שהכוונה דיש לחקור באם נשחט הזבח שלא לשמה עד"מ עולה לשם שלמים והרי קיי"ל דשמן שהפריש לשם מנחה זו לא יכשר למנחה אחרת כדאמרו במנחות דף ע"ט וא"כ מה יעשה בהנסכים דהרי הנסכים נתקדשו עם שחיטת הזבח והרי הזבח נזבח לשם שלמים וא"כ גם הנסכים נתקדשו לשם שלמים ופסולים לעולה או דלמא כיון דהזבח נתקדש אף שלא לשמה והרי הוא בקדושת עולה א"כ גם הזבחים נתקדשו לשם עולה ואף דנסכים שהפריש לשם מנחה זו נפסלו למנחה אחרת היינו דוקא התם שבאמת היא מנחה אחרת אבל כאן הרי נתקדש הזבח לשם אותו זבח וממילא הנסכים נתקדשו. ומעתה זהו כוונת הרמב"ם שאף שכתב בהלכה וא"ו דבקרבנות יחיד נפסלו הנסכים ולא יקרבו כלל ואם נפסל בשחיטה לא נתקדשו הנסכים אבל בנשחטו שלא לשמן שהזבח כשר ממילא יקרבו הנסכים לשם אותו זבח. ובאמת שדפח"ח והיטב אשר דיבר בזה והנני יוסיף דבזה מיושב היטב קושית התוס' שם ד"ה וכל דלמה לי קרא על זבחים שנזבחו שלא לשמן דכיון דדרשו דאם כמה שנדרת עשית יהא נדר ואם לאו יהא נדבה וא"כ לבעי נסכים כנדבה ע"ש ולפמ"ש אתי שפיר דהא הו"א כיון דהופרש לשם שלמים לא יתכשרו לעולה וקמ"ל דעולה לו לשם עולה כיון דהזבח בעצמותו נתקדש ודו"ק. אמנם לפענ"ד יש עוד כוונה עמוקה בדברי רבינו כיון דלא עלו לבעלים לשם חובה וא"כ אם הבעלים רוצים מביאין אחרת וא"כ יש להסתפק אם צריכין להביא שתי מיני נסכים דהיינו לאותו שנשחט שלא לשמה ולאותו שנשחט לשמה או דלמא דסגי באחת מהם וכבר אמרו במנחות שם דה"א דמאן דמייתי חד בנדר וחד בנדבה דאימא שם שלמים אחת היא וקמ"ל מקרא דצריך להביא שנים ולפ"ז מכ"ש כאן דהוא חד קרבן רק דבתחלה נשחט שלא לשמו ונעשה נדבה אבל הוא לא נדב רק נדר וממילא נעשה נדבה ע"ז קמ"ל דיקרבו נסכיהם והיינו שתי נסכים חד לשם זבח שלא נזבח לשמה וחד לשם זבח שנזבח לשמה ודו"ק. ובזה מיושב ג"כ קושית התוס' שם הנ"ל דזה דאצטריך קרא דה"א דסגי בחד ואולי מכח קושית התוס' יצא לו לרמב"ם דינו:
שואל ומשיב מהדורא תליתאה · כלל ג׳ סימן קל״ג
שאלה ותשובה, בנוסח המקורי.
נחלת הכלל · Lemberg, 1865-1890
על התשובה הזאת
זהו מקור הלכתי מתוך שואל ומשיב מהדורא תליתאה, מוצג בנוסחו המקורי ובלי עריכה. תשובה הלכתית נכתבה לשואל מסוים, בזמן מסוים ובנסיבות מסוימות, ואין ללמוד ממנה למקרה אחר בלי הכרעה של פוסק. הצגתה כאן היא לצורך לימוד המקור בלבד.
