שואל ומשיב מהדורא תליתאה · כלל ג׳ סימן קל״ב (ז׳)

והנה במ"ש למעלה בשם התוס' דבביאה ראשונה לא שייך הקמת זרע דאין אשה מתעברת מביאה ראשונה הנה כבר הזכרתי דמר"ן וריטב"א פ"ק דקידושין לא נראה כן והם כתבו דבגמר ביאה יכולה האשה להתעבר ושפיר נקרא להקים לאחיו שם בישראל ע"ש ובמלמ"ל פט"ו מא"ב הסכים לזה. ואני תמה דא"כ הא דממעט ר' יהודא מאותה פרט לכלה ביבמות דף ל"ד ומפרש שם משום דאין אשה מתעברת מביאה ראשונה א"כ יהי' בתחלת ביאה דוקא ולא בגמר ביאה ואף דעפ"י הרוב אין מתעברת הא חזינן דהתירה התורה ביבמה ומקרי להקים לאחיו שם בישראל וע"כ דמיעוט המצוי הוא וגם קשה לימא שם דחכמים דר"י הוא ר"מ דחייש למיעוטא ולכך א"א למעט מאותה כלה וע"כ כשיטת התוס' מיהו גם להתוס' קשה דא"כ אם בעל ושנה הי' אסור וצריך טבילה ושוב לא פסיקא ליה דלמא בעל ושנה וגם שמא מיעכה באצבע וצ"ע. והנה ביבמות דף ע"ט ע"ב אמרו אקרי כאן להקים לאחיו שם בישראל והא לאו בר הכי אמר רבא א"כ אין לך אשה שכשרה ליבם וכו' והיינו דמכל מקום היה לו שעת הכושר מעיקרא והנה מבואר מזה דסגי כשהיה היבם בר הקמת זרע קודם שנעשה סריס אדם וא"כ מבואר כשיטת התוס' דאם נימא דבעי שתהיה אותה ביאה בר הקמת זרע א"כ למה יכשר כשנעשה סריס אדם הא מ"מ כעת אינו בר הקמת זרע. ולפענ"ד נראה דמחלוקת התוס' והקדמונים תלוי במחלוקת ר"ע ור"א דלר"א דסריס חמה חולץ מפני שיש לו רפואה א"כ יש לומר דגם אותה ביאה יוכל להיות בר הקמת זרע וראוי לבעילה היא שיוכל להיות שיהיה לו רפואה אבל סריס אדם שאין לו רפואה לא מצי לחלוץ וליבם אבל לר"ע דקיי"ל כוותי' ע"כ שסגי באם האיש יהיה ראוי להקמה ואף בהיה לו שעת הכושר מעיקרא סגי וא"כ מבואר כשיטת התוס' ומהתימה על התוס' שלמה הוצרכו להביא מהך דקטן ולא הביאו ראיה מסריס אדם דחולץ ומיבם לר"ע וצע"ג ועיין בחידושי ריטב"א ביבמות דף ע"ט שם שהקשה דמה ראיה ממה דסריס אדם המת דשפיר יבם חולץ דהוא בר הקמה וגם אחיו הי' לו שעת הכושר משא"כ אם היבם אינו בר הקמה והניח בקושיא ולפענ"ד לק"מ דזה באמת ראיה דלהקים לאחיו היינו דהגברא הוא בר הקמה וגם מלא ימחה שמו בישראל היינו אם היה המת מחוי מקודם אבל כל שהיה לו שעת הכושר שפיר קרינן להקים לאחיו שם בישראל אבל מה שהקשיתי קשה והמעיין בריטב"א ימצא שקושיתי נצבה כמו נד. שוב ראיתי בחבורי אשר החילותי לכתוב שנת תר"ג כתבתי בזה הענין קצת ועיין רש"י דף פ"ד ד"ה והא וצ"ע דהא מיבמתו לא מרבינן רק אלמנה לכה"ג וח"ע אבל בכ"מ שאין כאן רק ל"ת גרידא מה"ת עשה דוחה רק גזירה ביאה ראשונה ומצאתי בחידושי רשב"א שם שעמד בזה ונהניתי. והנה בקושית הרשב"א הנ"ל דאם אינו אביו ודאי מותר לטמא דהוא ממזר נראה לפענ"ד דבר חדש דהנה יש לחוש שמא נתעברה באמבטי מאיש אחר שהוא כהן וממזר לא הוה דהא לא בא עלי' אחר ונתעברה מש"ז של אחר ולא הוה ממזר והבן כשר אף להיות כה"ג ובזה יתיישב ג"כ בנזיר דף מ"ט שהקשו ג"כ כן ע"ש ודו"ק ומה שהארכתי למעלה דמה דאין אשה מתעברת אינו רק עפ"י רוב עיין בשו"ת שיבת ציון שגם הנוב"י כתב כן והוא האריך ליישב מה דקשה ע"ז וכתבתי בתשובה אחרת דאין כן רק דא"א להתעבר כלל מביאה ראשונה וא"י מקומו וכעת שוב מצאתי בחבורי כת"י והארכתי בזה ועיין במלמ"ל פט"ו מאישות הנ"ל וכעת צ"ע בדברי הרמב"ם והש"ע אהע"ז סי' זיי"ן סי"ז שכתב שנתעברה מביאה ראשינה הרי מבואר דמשכחת לה שתתעבר מביאה ראשונה מיהו אין ראיה דיש לומר דמיעכה באצבע. ובלא"ה נראה לפענ"ד דמה דאמרו דאין אשה מתעברת מביאה ראשונה היינו כשהיא בתולה ופתחה סתום אבל כשכבר היא בעולה תוכל להתעבר מביאה ראשונה ותדע שהרי אמרו כשמיעכה באצבע מתעברת בביאה ראשונה ופירש"י דנפתח רחמה וא"כ מכ"ש כשכבר נבעלה ומה דפריך הש"ס ביבמות דף ל"ז והא אין אשה מתעברת מביאה הראשונה אף דיש לומר שכבר היו בעולות יש לומר דשם לפי הס"ד דלא ידענו עדיין ממה שמשני שמיעכה באצבע אבל לאחר שחידש דהמיעוך באצבע מועיל מכ"ש כשכבר נבעלה. ובזה יש ליישב קושית המהרש"א דלמה לא פריך מלאה דכתיב כחי וראשית אוני ומה שכתב המהרש"א בזה דבריו דחוקים דהא כחי וראשית אוני משמע ביאה וכח ראשון דוקא ולפמ"ש יש לומר דזה ידע הש"ס דבעולה מתעברת מביאה ראשונה ותמר משמע להו דהיתה קטנה ועיין סוטה פ"ק ובזה יש לומר גם מה שהאריך המלמ"ל דלא משכחת שתתעבר באמבטי יש לומר ג"כ דוקא כשהיא בתולה לא שכיח שתתעבר באמבטי אבל כל שכבר נבעלה תוכל להתעבר אף באמבטי דכל שכבר נפתח רחמה כל שבא זרע שם תוכל להתעבר ומיהו בחגיגה אמרו על בתולה לכ"ג מי חיישינן שמא באמבטי עיברה ומשמע דגם זה שכיח ועכ"פ הך דאין מתעברת אלא בביאה ראשונה ודאי יש לומר כן ומה דאמרו במדרש על פסוק ויבא אל הגר ותהר ואמרו שם דמביאה ראשונה נתעברה וע"ז אמר לעולם אין אשה מתעברת מביאה ראשונה היינו דוקא בהגר שאולי היתה קטנה ובתולה וגם להס"ד דלא ידעו ימועך באצבע דהרי אח"כ משני שם על פסוק ותהרין שתי בנות לוט מאביהן דשלטו בערותן משמע דלהס"ד לא ידע מזה. ובזה מיושב מה דלא הקשה בש"ס דילן מבנות לוט ודו"ק ולפ"ז בהך דינא דהנוב"י מהד"ק חלק אהע"ז סי' כ"ב לא הי' צריך לדחוק כלל רק דכל שכבר היתה גדולה ופתחה פתוח הוה כמיעוך באצבע וצ"ע בזה ועיין נוב"י מהר"ב חלק אהע"ז סיי ל"א ואולי דוקא כשנבעלה מקודם ולא בפתחה פתוח לבד ועכ"פ כל שנבעלה מקודם נראה לפענ"ד דתוכל להתעבר ראה זה חדש ומ"ש הר"ן והריטב"א בפ"ק דקידושין דהא דאמר גזירה אטו ביאה שניה אף דאין אשה מתעברת בביאה ראשונה היינו בלא נבעלה וגם באמת זה שכתבו דזמנין דמתעברא והיינו ע"י מיעוך וה"ה בנבעלה וצ"ע בזה: