אחרי כמה שנים האיר ד' עיני ומצאתי ברמב"ם פכ"ה ממלוה הי"ג דכתב דמי שלא פירש קצב הדבר שהוא ערב דיראה לו שאין זה הערב חייב כלום והראב"ד כתב ע"ז לא ברב ולא במעט אלא כדי שהדעת מגעת לשם והוא רגיל ואמיד נשתעבד ודבריו סתומים וחתומים כמ"ש הה"מ דממנ"פ למי שנשתעבד ערב בדבר שאינו קצוב משתעבד בכלו או שאינו משתעבד כלל ע"ש ובטוש"ע סי' קל"א. ואני אומר דהראב"ד ס"ל כשיטת הרי"ף דאף שגזים ואמר דאשלם אלפא זוזי עכ"פ במיטבא מה שהוא ראוי לפי הדין צריך לשלם ולפ"ז בשלמא כל דבר שאינו קצוב שהאדם מתחייב עצמו לא שייך לומר דעכ"פ יתן מה שראוי דשם לא שייך לומר במתנה שאדם מתחייב לומר שזה ראוי וזה אינו ראוי ובזה היה לי מקום ליישב הרבה קושיות שהקשו על הרמב"ם במתחייב בדבר שאינו קצוב דדעתו דל"מ אף בקנין והקשו עליו מכמה מקומות ולפמ"ש הי' מקום ליישב ולא נתחוורתי כעת ולפ"ז עכ"פ בערב לדבר שאינו קצוב שפיר כתב הראב"ד דניהו דהוה אסמכתא עכ"פ מה שרגיל ואמיד שרצה להתחייב עבורו שפיר מחויב אף דהוה אסמכתא דשם עכ"פ יש גבול שעל זה רצה להתערב עבורו וא"כ ע"ז ראוי שיהיה ערב דהרי על אמונתו הלוהו עכ"פ מה שרגיל ואמיד שרצה להיות ערב והמותר מזה הוא הקיף לו בעצמו ודוק היטב:
שואל ומשיב מהדורא תליתאה · כלל ג׳ סימן ק״ל (ד׳)
שאלה ותשובה, בנוסח המקורי.
נחלת הכלל · Lemberg, 1865-1890
על התשובה הזאת
זהו מקור הלכתי מתוך שואל ומשיב מהדורא תליתאה, מוצג בנוסחו המקורי ובלי עריכה. תשובה הלכתית נכתבה לשואל מסוים, בזמן מסוים ובנסיבות מסוימות, ואין ללמוד ממנה למקרה אחר בלי הכרעה של פוסק. הצגתה כאן היא לצורך לימוד המקור בלבד.