שואל ומשיב מהדורא תליתאה · כלל ג׳ סימן י״ג (ז׳)

והנה לפענ"ד נראה ראיה ברורה דלא שייך ב"י בח"ש דהנה לכאורה קשה לי טובא על ר"י בן בתירא דאמר תטיל בצונן דמה מועיל שתטיל בצונן הא דעת הרא"ש בב"י סימן תס"ז סי"א דצונן אוסר בפסח עצמו וא"כ מה מועיל שיטיל בצונן והוא תימה רבה ובהחפזי לא ראיתי מי שעמד בזה. וע"כ צ"ל דבאמת דצונן לא אסור רק במשהו כמ"ש הב"י שם וגם בזה חלק הט"ז שם ועכ"פ לענין שיעבור על ב"י לא עבר בח"ש ובאמת יאסר במשהו. איברא דלפ"ז צריך ביאור א"כ איך יתן לכהן החלה ואולי כיון דלא אסור רק במשהו יוכל הכהן לאכלה אח"פ ועכ"פ יוצא ידי נתינה בדבר שראוי לאכול אח"פ דכל שעכ"פ ראוי לאכילה כיון דלא עבר על ב"י לא קניס ר"ש לאח"פ ושוב הוה חלה ע"ז ובפרט שם דהיא טמאה וא"צ רק שיהנה הכהן בשריפתה וע"ז בודאי ראוי עכ"פ לאחר פסח וז"ב. ובזה מיושב היטב מה שהקשו בתוס' דל"ל לסמוך על הואיל נסמוך על מטיל בצונן ולפמ"ש אתי שפיר דאין זו תקנה גמורה ודוק היטב כי היא דבר חדש והמעיין במ"ש בתשובה לענין המשהה חמץ כדי לבערו שם הארכתי על דברי השאגת ארי' סי' פ"א בהקשותו על הר"מ מסוגיא זו בצונן שם יתברר הדבר בשרשו וכאן קצרתי. שוב ראיתי שעדיין קשה מהא דאמרו בפסחים דף מ"ח זה הכלל תפח תלטוש בצונן ושם מבואר דהעיסה ג"כ מותרת. וע"כ נראה לפענ"ד דמעיקרא אין כאן קושיא דזה ודאי שמים צוננים יש בהם כח לעכב שלא תתחמץ והרא"ש והטור מיירי כשיש איזה דבר חמץ בצונן כגון חטה בקועה שודאי מחמץ כל שהוא עכ"פ אז יכול לאסור בצונן בפסח דעכ"פ משהו איכא מיהו עדן תמוה דא"כ מה מועיל מה שמטיל לצונן והא עכ"פ תתחמץ כל שהוא ובשלמא הך דתפח תלטוש בצונן קודם פסח משא"כ הך דמיירי בפסח עצמו. אחר זמן רב מצאתי בב"ח בסי' תמ"ז שהביא בשם רש"ל שכתב שהחטה לא נתחמצה בצונן כדאמרו תטיל לצונן רק לאחר שהוציאה מהמים וברוך המקום שזכיתי לכוין לדעתו והוציא אותי מהמבוכה. ובגוף קושית תשובה מאהבה הנ"ל דלר"א דס"ל חמץ בככותבת א"כ אחד ממ"ח בעיסה של חלה אין כאן שיעור ככותבת ולמה לא יאפה דהא ח"ש אינו עובר על ב"י. נראה לפענ"ד כעת דבר נפלא דהנה בהא דאמרו בפסחים דף מ"ד דזעירי סבר אף שאור בל תקטירו כמאן כר"א דדריש כל א"ה לענין חמץ בפסח נמי אה"נ והקשו התוס' הא ר"י דריש כל לענין ח"ש דאסור מן התורה וכתבו דלא דריש אלא לאיסורא אבל לא להתחייב מלקות ע"ש. וצריך להבין כיון דדריש כל לענין ח"ש שיהיה אסור א"כ מ"ש גבי ב"י דאינו עובר על ח"ש הא דריש כל וצ"ל דהא לא דריש כל רק במקום דמסתבר טעמי' וכמ"ש התוס' בדף מ"ג שם ד"ה כמאן וחצי שיעור דאכילה שייך סברא דחזי לאצטרופי משא"כ לענין ב"י דלא שייך חזי לאצטרופי וככל הסברות שכתבתי לעיל ולפ"ז זהו לדידן אבל ר"א דדריש כל אף בדבר שאין מסתבר טעמי' כמ"ש התוס' בד"ה כמאן תנא ע"ש וא"כ לר"א לשיטתי' גם בב"י עובר על ח"ש ושפיר אמר כיצד מפרישין חלה בטומאה בי"ט ודו"ק היטב כי הוא נחמד ונעים ועיין בפ"י בפסחים שם בדברי התוס' ד"ה לענין ודו"ק היטב. עוד נראה לי דבר חדש ליישב הקושיא הנ"ל דהנה לפענ"ד נראה הטעם דח"ש אינו עובר בב"י הוא דהנה באמת שיעורין הל"מ ובהל"מ לא מצינו פלוגתא כמ"ש הרמב"ם ועיין שו"ת חוות יאיר סי' קצ"ב וא"כ מנ"ל חצי שיעור וצ"ל דהח"ש אינו רק לאיסור והשיעור הוא למלקות ולפ"ז זהו באכילה שייך שיעור דאמרינן דהל"מ הי' למלקות אבל במקום דלא שייך שיעור לענין מלקות שוב א"א להלקות מהל"מ. ובזה נראה לפענ"ד מ"ש השעה"מ בפ"ח ממ"א הלכה ט"ז דדין איסור הנאה כדין ח"ש שאסור ואין לוקין עליו והיינו דבאמת בהנאה דלא שייך מלקות שוב ע"כ דלא הי' הל"מ בזה דא"כ מנ"ל לחלוק בח"ש ולכך אין לוקין ולפ"ז בב"י דליכא מלקות דהוה לאו הניתק עשה וגם הוה לאו שאב"מ א"כ אי אפשר דיהי' ח"ש אסור דא"כ הל"מ למאי אתי דיהיה שיעור וז"ב. ולפ"ז נראה לי דבחלה דאמרינן הואיל ואי בעי מתשל עלה והרי אמרו בתמורה דלא תתני מימר הואיל ובדיבורו קעביד מעשה דעושה מחול לקדש א"כ ה"ה להיפך דאם שואל על הקדשו ועי"ז עובר על ב"י שוב יהי' מעשה וא"כ שפיר יהי' לוקה ולפ"ז שוב ח"ש אסור מן התורה והשיעור יהי' כשישאל עליו ואז ילקה על ב"י ודו"ק היטב. ובזה מיושב היטב מה דהקשה הגאון בדג"מ סי' תמ"ב במ"ש התוס' פסחים דף נ"ט דע"כ משהה חמץ כדי לבערו אינו עובר דאל"כ מיד כשיפדה יעבור על ב"י ואמאי מעל והקשה דלמא מיירי דלית בו כזית ומ"מ שו"פ דמעל. ולפמ"ש אתי שפיר דכל שיפדהו הוה כקנה חמץ דעובר על ב"י ולוקה וכמ"ש הרמב"ם ושוב חצי שיעור אסור מן התורה בבל יראה ודו"ק. עוד נראה לפענ"ד דבר חדש בטעם דאינו עובר בב"י על חצי שיעור דהנה בחיבורי יד שאול הלכות שבועות כתבתי מה ששמעתי בטעם דחצי שיעור אסור מן התורה ומטו בה משמי' דרשב"א דאיך אפשר דאם יאכל חלב עד סמוך לשיעורו יהיה מותר מן התורה וכשיגיע לכ"ש שמשלים השיעור יהי' נאסר למפרע וילקה וע"כ דגם מה שאכל היה איסור עליו וא"כ כל שהשלים השיעור לוקה ומעתה זה שייך באיסור אכילה דאם נימא דמותר מה שאכל כבר איך יהיה חוזר ונאסר אבל בב"י אף אם נימא דמותר לראות פחות מזית כשיגיע לכזית הרי יראה מחדש כל הזית וא"כ הח"ש קיים בעת שבא לכשיעור וי"ל דנאסר כעת ולכך בחצי שיעור לא נאסר בב"י. ובזה נראה לפענ"ד ליישב ג"כ קושיות הללו דאם נימא דחצי שיעור מותר א"כ שוב לא נאסר הואיל ואי בעי מתשיל כיון דגם כשישאל לא יהיה נאסר בחצי שיעור וא"כ איך אפשר דאם יצטרף עוד חצי זית וישלים השיעור שוב יהיה נאסר למפרע והלא עד עכשיו היה הקדש ולא עבר על ב"י ואיך בהגיע השיעור יהיה אותו החצי זית שאינו שלו כשלו שילקה עליו למפרע וכן שם כשישהה החמץ וע"כ דגם חצי שיעור אסור מן התורה מטעם הואיל ואי בעי מתשל עלי' מחשבינן כשלו ושוב כשיגיע לכשיעור ילקה וז"ב ודו"ק היטב: