שואל ומשיב מהדורא תליתאה · כלל ג׳ סימן י״ג (ו׳)

ובזה יש ליישב קושית התוס' בדף כ"ג דלחזקי' לא לכתוב לא יאכל ולא לבעי לך ולפמ"ש אצטריך לא יאכל לח"ש דלריה"ג דמותר בהנאה בודאי צריך קרא על ח"ש לענין ב"י ודו"ק היטב. עכ"פ דברי הרב אינם נכונים. גם מ"ש בישוב קושית התוס' במעילה באמר כל מה שמוציא מן הכיס הקדש בתוס' דלתבטל ברוב וע"ז אמר דלא שייך ביטול ברוב באיסור הנאה דלפמ"ש הרשב"א ביבש ביבש דלכך בטל ברוב משום דעל כל אחד אומר שאין זה האיסור ולפ"ז זהו לענין אכילה אבל בהנאה סוף סוף עכ"פ נהנה מהאיסור בכללות ל"ש ביטול ברוב הנה אף שלכאורה מלתא דמסתבר אמר אבל אין שמועתו מכוונת דמה יענה לסוגיא דע"ז דף ע"ד דאמר האי תנא תרתי אית לי' דבר שבמנין ואיסור הנאה ושיטת רש"י דחמץ בפסח הואיל ואין דרכו למנות דמשליך אחד להנהר והשאר נותן לכלבו וכן הוא שיטת הראב"ד דעכ"פ בהנאה מותר בחמץ בחד בתרי הרי דאדרבא לענין איסור הנאה בטל ברוב. ובאמת שהיה מקום בזה ליישב דברי רש"י דכתב דישליך אחד לנהר והקשה הרא"ש דממנ"פ אם ס"ל דנתבטל חד בתרי א"צ להשליך אחד בנהר. ולפמ"ש יש לומר דס"ל לרש"י דלענין אכילה לא בטיל ורק בהנאה כמו שיטת הראב"ד וקשה לי' דל"ש ביטול בא"ה ולכך אמר דמשליך אחד לנהר ושוב לא שייך לומר דאין ביטול בא"ה דכל הטעם הוא דסוף סוף נהנה מהאיסור וכל שמשליך אחד לנהר שוב לא שייך דנהנה מן האיסור דהא עכ"פ אחד השליך ובכה"ג שוב בטל. ובזה מדוקדק דכאן כתב רש"י דהשאר נותן לכלבו ובחתיכת נבלה כתב רש"י דאחד משליך והשאר מותר באכילה משום דס"ל כראב"ד דבחמץ בפסח אסור באכילה רק לענין הנאה מועיל ביטול אמנם בגוף דברי רש"י והראב"ד הי' נ"ל בפשיטות דהנה כבר נודע מ"ש הצל"ח דלענין טלטול לא שייך דבר שיש לו מתירין משום דיכול לטלטלו היום ולמחר ולפ"ז הא חמץ בפסח מה דלא בטל הנה שיטת הרמב"ם הוא משום דהוה דבר שיל"מ ובא"מ לא בטל משום דכתיב כל מחמצת לא תאכלו ולפ"ז כל הטעם דדבר שיל"מ לא בטל הוא משום דעד שאתה תאכלנה באיסור תאכלנה בהיתר וזה לא שייך רק באכילה דממנ"פ אינו אוכלו רק בפעם אחת ושייך לומר דמה נ"מ המתן עד למחר אבל לענין הנאה יוכל להנות היום ולמחר ולכך שפיר כתב הראב"ד דלענין הנאה בטיל ולפ"ז יש ליישב גם שיטת הרמב"ם דעיקר הוא משום כל מחמצת לא תאכלו לכך החמירו דלא לבטל ולפ"ז זהו כשאינו משליך אחת אבל כל שמשליך אחת דיוכל לתלות דזה דנפל מאיסורא נפל שוב מותר השאר ונתבטל ברוב עכ"פ לענין איסור הנאה וז"ב כשמש. וע"כ מ"ש הרב מהר"מ דלענין הנאה לא שייך ביטול מבואר בש"ס להיפוך ומכ"ש מה שחידש עי"ז דלכך עובר בב"י כדי שלא יהנה וכמ"ש זה ודאי אינו וכמ"ש למעלה ודו"ק היטב