שואל ומשיב מהדורא תליתאה · כלל ג׳ סימן י״ג (ד׳)

והנה לכאורה יש ליישב קושית האור חדש דלכך לא מוקי בחצי שיעור דגם חצי שיעור לא מקרי בר דמים בפסח דא"ל דיכול לשהותו עד לאחר הפסח כיון דאינו עובר בב"י דהא לפ"ז מגיע לו הנאה בפסח במה שלא ביערו והוה בר דמים עי"ז ומשתכר באיסורי הנאה ובפסח אסור בהנאה ולכך צריך לאוקמא כריה"ג. ובזה יש לומר ג"כ הטעם דלכך באמת צריך לבער חצי שיעור דאל"כ יהיה נהנה מחמץ בפסח דהוה בר דמים בפסח והא דאמרו בדף כ"ט דמקרי בר דמים אף לר"ש היינו לגבי הקדש דלא שייך איסור הנאה לגבייהו אבל לגבי הדיוט מהראוי לאסור דאל"כ נהנה מחמץ בפסח. והנה לכאורה ראיה דחצי שיעור אינו חייב בב"י דאל"כ היאך חשוב ב"י לאו הניתק לעשה דהא הלאו כולל יותר מעשה דהלאו עובר אף בחצי שיעור והעשה אינו מקיים בח"ש וכמו שכתבו האחרונים דמ"ע ליתא בחצי שיעור וא"כ עשה דתשביתו ליתא בחצי שיעור והלאו כולל יותר וכעין שכתב הרמב"ם פ"א מתמורה ה"א וגם אם יש שיעור שלם והוא משבית חצי שיעור דאז הלאו עובר והעשה אינו מקיים וע"כ דגם אינו עובר בב"י בח"ש. ובזה יש לומר מה שהאריך המשנה למלך בדברי רבינו שכתב דאם קנה חמץ בפסח לוקה ותמה דהא הו"ל לאו הניתק לעשה וכמ"ש התוס' בפסחים דף כ"ט דהמשהה חמץ בפסח אינו עובר כשדעתו לבערו. ולפמ"ש אתי שפיר דלדידן דעובר על ב"י בחצי שיעור ומטעם כדי שלא יהנה מחמץ בפסח וכמ"ש שפיר לא הוה לאו הניתק לעשה אבל התוס' כתבו שם אליבא דריה"ג דס"ל דמותר בהנאה ולכך מעל ולדידיה אינו עובר על ב"י דהא לא אכפת לן במה שנהנה בפסח דלדידיה חמץ בפסח בר דמים הוא ושפיר הו"ל לאו הניתק לעשה. וכ"ז לפלפול בעלמא והקב"ה חדי בפלפולא. ולכאורה רציתי לומר בישוב קושית תשובה מאהבה הנ"ל דבחלה שפיר עובר אף בח"ש דמיגו דמחשב שיעור חשוב לגבי חלה מחשב נמי שיעור לענין ביעור וכעין דאמרו בפסחים דף מ"ה לענין טומאה. אך זה אינו דבאמת כל הטעם דעובר לר"א הוא משום דאית ליה הואיל ואי בעי מתשל עלה וא"כ כ"ז שהוא חלה אינו עובר רק שיוכל לשאול ואם נשאל לא יהיה רק ח"ש. אמנם לפמ"ש במק"א בשם זקני הדב הגדול מוה' יצחק נ"ז זלה"ה שאמר הטעם דחצי שיעור דאינו עובר לפי שלא שייך חזי לאצטרופי דעכשיו אינו שלו דשני דברים אינן ברשותו של אדם ורק שהכתוב עשאן כאילו המה ברשותו והוה כאלו קנה החמץ ואטו אם יוכל לקנות חמץ יעבור עליו כיון דעתה אינו שלו ודפח"ח. לפ"ז בחלה דגם עכשיו הוא שלו כיון דיוכל לשאול עלי' וברשותו ליתנו לכל כהן פשיטא דגם חצי שיעור חייב לבער. אמנם בגוף דברי אא"ז הרב ז"ל אף שדבר חכמה אמר יש לעיין דכל הטעם דמקרי חמץ אינו שלו אינו מחמת שאסור בהנאה דהרי דעת הרשב"א דא"ה יש לו בעלים ורק משום דמחוייב לבערו מן העולם. ולפ"ז כ"ז דאינו שיעור שלם אם נימא דאינו מחוייב בביעור שוב הוה שלו ושוב שייך ח"ש חזי לאצטרופי דהא כ"ז שאינו שיעור שלם חזי לאצטרופי והוה כעין מ"ש הר"ן בע"ז גבי ע"ז של נכרי שכתב דמכאן נלמד לחמץ בפסח דיכול לקנותו ויהי' שלו ע"ש בהא דאמר גזירה דלמא מגבה לה והדר מבטל לה ובפר"ח סימן תמ"ו. והנה במ"ש יש ליישב מה שהקשו האחרונים דאיך אמר דר"א ס"ל טובת הנאה ממון הוא ומאי טובת הנאה שייך דכהנים לא יוכלו ללקחו שאסור בשביל שנתחמץ. ולפמ"ש אתי שפיר דלגבייהו הו"ל חצי שיעור ואינו חייב בביעור דלגבייהו הו"ל דבר שא"ב ולא חזי לאצטרופי כנ"ל ע"ד הפלפול: