שואל ומשיב מהדורא תליתאה · כלל ג׳ סימן י״ג

הוגד לי קושיא בשם הרב הגאון מוה' יוסף האבד"ק זבאריז נ"י בהא דאמרו בפסחים דף ל"ו ע"ב לחם עוני פרט לחלוט ולאשישה וכו' ומאי משמע דהאי אשישא לישנא דחשיבותא הוא דכתיב וכו' אשישה אחד מששה באיפה והקשה הוא מהא דקאמר בדף מ"ח שם קבא מלוגנאה לפסחא והביא הרא"ש בשם רבינו יונה שכתב בשם חכמי צרפת דאם לש יותר משיעור זה בעיסה אסורה אף בדיעבד א"כ איך אפשר דאשישה היא ששה לאיפה דהוא יותר משיעור קב מלוגנאה הנודע ליודעי חשבון דוק ותשכח וא"כ למה לי למעט מלחם עוני. והנה בראשית ההשקפה השבתי בפשיטות דאין כוונת הש"ס למעט מלחם עוני דוקא שיעור ששה באיפה דפשיטא דכל שהוא גלוסקא גדולה ביותר אף שלא יגיע לשיעור זה אפ"ה ממעט מלחם עוני והרי רש"י פירש אשישה גלוסקא גדולה ורק דהא דנקט לישנא דאשישה משום דאשישה הוא ענין חשיבות וזה נמעט מלחם עוני. ובזה מדוקדק היטב הא דאמר מאי משמע דהאי אשישה לישנא דחשיבותא וע"ז אמר כיון דבמקרא מצינו לשון אשישה לענין חשיבות שחלקו לכל איש אשישה וכיון דנזכר אשישה ללשון חשיבות ע"כ נקיט אשישה כאן דממעט מלחם עוני אבל לעולם דלא תלוי בשיעור זה רק כל שהוא שיעור חשוב ממעט מלחם עוני ועיין בש"ע סי' תנ"ד ס"א בהג"ה שכתב וטוב שלא לעשות המצה רחבה יותר מדאי דהוה כאשישה הרי משמע דכל שהיא רחבה יותר הוה דינה כאשישה כנ"ל נכון. אך בגוף הקושיא נראה לפענ"ד בפשטות דכל הטעם של קבא מלוגנאת הוא כדי לשמור העיסה מן החימוץ שביותר משיעור זה אי אפשר לשמרה מן החימוץ ולפ"ז אם לש כמה עיסות פחות פחות מכשיעור ואח"כ דיבקם ואפאם ביחד ליכא חשש כלל וע"ז צריך לימוד למעט מלחם עוני שלא יאפה שיעור גדול ביחד וז"ב. ובזה מיושב ג"כ מה שהקשה בשו"ת תשובה מאהבה ח"א סי' תכ"א בשם הרב מוה' ליזר קומץ ז"ל בהא דאמרו כיצד מפרישין חלה בטומאה ביו"ט ר"א אומר וכו' והקשה היא דהא ר"א שמותי ומתלמודי ב"ש וב"ש ס"ל חמץ בככותבת והרי אין אופין בפסח יותר משיער עיסה שנתחייב בחלה כמ"ש בסימן תנ"ו תנ"ז והרי אחד ממ"ח שהוא שיעור חלה לא יגיע לככותבת. ולפמ"ש אתי שפיר דמשכחת לה שנאפה כמה עיסות שנלושו כל אחת בפ"ע ואח"כ נדבקו יחד ואז השיעור חלה יהיה גדול מככותבות ואף אם נאפו ונלושו כל אחת בפני עצמה מ"מ מצטרפין לשיעור ב"י כמבואר בפי' תמ"ב לענין בצק שבסדקי עריבה ע"ש בסי' ח'. ובגוף הדין דלחם עוני פרט לחלוט ולאשישה לא מצאתי כעת מפורש ברמב"ם בפ"ה ופ"ו שיזכיר זאת בפירוש וחלוט שם מכללא שמיע לן אבל הך דאשישה לא מצאתי וצ"ע על השמטה. והנה בגוף קושית התשובה מאהבה הנ"ל הוא דוקא אם נימא דעל ח"ש אינו עובר בב"י ובאמת שכן הוא דעת כמה פוסקים ועיין שו"ת ח"ץ סי' פ"ו. והנה בחידושי אמרתי כמה טעמים בזה וכעת נראה לי דבר חדש דהנה כל הטעם דח"ש אסור באכילה הוא משום דחזי לאצטרופי והיינו שאם יאכל אח"כ בכדי אכילת פרס יצטרף ועיין פרמ"ג סימן ס"ב שחקר בזה אם הכוונה שאם הי' לו כעת עוד חצי שיעור עובר או שחזי לאצטרופי בכדי אכילת פרס ולפ"ז בב"י לא שייך הנהו טעמי דכעת אינו רואה רק חצי שיעור ובמה יצטרפו הראיות וכמדומה שכ"כ בשו"ת שאגת ארי'. אמנם אם נימא דהפירוש הוא דחזי לאצטרופי אם יהיה עוד חצי שיעור ג"כ ניחא דממנ"פ אם ניחוש שמא ישנו ברשותו עוד חצי שיעור והוא לא ידע מזה א"כ א"צ לאצטרופי הא אף בלא ידע עובר וכמ"ש המג"א סי' תל"ד ס"ק ה' דעובר על ב"י אף שאינו רואה ולא ידע מידי דהוה אאוכל חלה בשוגג ואם באמת אין לו כעת רק חצי שיעור רק שחזי לאצטרופי אם יזדמן לו עוד ח"ש בזה פשיטא דלא שייך חזי לאצטרופי כיון דעכשיו אין לו אטו אם יוכל לקנות מן השוק עוד חמץ יעבור על ב"י וכמ"ש התוס' בדף מ"ו לענין הואיל דאטו נימא הואיל ואם יקנה פת של נכרי ויהיה שלו יעבור עליו כעת אף שלא קנה והכי נמי כיון שאינו ברשותו פשיטא דלא שייך חזי לאצטרופי ואם ניחוש שמא כעת ברשותו פשיטא דל"צ לצירוף ובכ"מ שהוא הוא עובר על ב"י בכזית או בככותבות וז"ב לדעתי: