שואל ומשיב מהדורא תליתאה · כלל ג׳ סימן קכ״ז (ג׳)

ובזה מובן היטב דברי הש"ס בנזיר דף ס"ד גבי נזיר ועושה פסח שהלכו בקבר תהום בשביעי שלהם טהורים מתיב רבא ירד לטהר מטומאת מת טמא שחזקת טמא טמא אל מודינא לך בנזיר דמחוסר תגלחת א"ל רבא מודינא לך בעושה פסח דלא מחוסר ולא כלום א"ל אביי והא מחוסר הערב שמש א"ל שמשא ממילא ערבא ואף אביי חזר בו ע"ש ולכאורה צ"ב דכיון דעכ"פ כעת טמא הוא מה בכך ששמשא ממילא ערבא מכל מקום הרי הוא טמא וחזקת טמא טמא אף שחלף לו הטומאה הראשונה מכ"ש בזה שעוד לא חלפה ולפמ"ש אתי שפיר דבאמת הוא הדבר אשר דברתי דכל דצריך מעשה להתיר כל שאנו מסופקין אם נעשה המעשה בהכשר עליך להביא ראיה ולפ"ז בנזיר דמחוסר תגלחת א"כ מחוסר מעשה המכשיר שפיר מוקמינן בחזקת טומאה משא"כ בהערב שמש דשמשא ממילא ערבא וא"צ למעשה המתיר הו"ל כמת דקברו מוכיח עליו וגם כאן כל שערבה השמש ממילא הוא בחזקת טהרה וכ"כ בהדיא הראב"ד פ"ו הי"ג מק"פ וגם הרמב"ם ס"ל כן כמ"ש הכ"מ ולדברי המהרי"ט דברי הש"ס והרמב"ם והראב"ד צריכין ביאור וע"כ כמ"ש והדברים ברורים לפענ"ד. ובחידושי אמרתי בזה ליישב ראיות המהרי"ט דיש לומר דע"כ לא אמרינן דמחזיקין מאיסור לאיסור רק אם אין בידו להסיר החזקת טומאה כמו התם בירד לטבול מטומאת המת דכ"ז שלא הגיע זמן הטהרה יום השביעי הוא טמא בודאי ואין שום בית מנוס להסיר הטומאה שפיר מחזיקין מאיסור לאיסור וכן בזב כ"ז שלא תתרפא מכת הזיבה הרי הוא בטומאתו שפיר שייך לומר דמחזיקין מאיסור לאיסור משא"כ בחזקת א"א דבידו לגרשה א"כ הרי באמת דעת הפוסקים דכל חזקה שבידו להסיר החזקה לא אלים כ"כ החזקה וכמ"ש דחזקת טבל לא אלים כ"כ דבידו להסיר החזקה ולתרום ולעשר וא"כ אף אם נימא דמ"מ חזקה מקריא אבל עכ"פ לא אלימא כ"כ שנחזיק מאיסור לאיסור זה ודאי אי אפשר וכמ"ש. ובזה מובן היטב מה שמחלק הראב"ד בפ"ו מק"פ הנ"ל בין יום הששי ליום השביעי ולא נתבאר היטב החילוק ולפמ"ש הדברים מבוארים דבששי דעוד מחוסר זמן ואין לאל ידו להסיר החזקה ביום הזה א"כ מחזיקין מאיסור לאיסור אבל ביום השביעי דשמשא ממילא ערבא שפיר לא מחזיקין מאיסור לאיסור והארכתי בזה בחידושי ובתשובה טיילתי בזה ארוכות וקצרות אבל חלוקי הראשון עפ"י דברי הרשב"א נראה נכון מאד ועיין בש"ש שמעתא ה' פ"ב שגם הוא דוחה דברי המהרי"ט ואתי עלה מטעמא אוחרא וע"ש בפ"ג שלא עלתה בידו לדברי הרמב"ם בפירוש המשניות ולפמ"ש הכל מיושב ודו"ק. ומ"ש בש"ש שם להקשות בפ"ד שם מדברי התוס' בכתובות דף ע"ה ד"ה ספק שכתבו דמיירי כשנזקק לטומאה הרי דמחזיקין מטומאה לטומאה הנה לפמ"ש ל"ק דבאמת צריך מעשה להכשירו וגם לפמ"ש בחילוק שני אין בידו להסיר החזקה וכמו בהמה בחייה דבחזקת איסור עומדת עד שיוודע לך במה נשחטה דגם שם הרי צריך מעשה המכשיר וגם אין בידו להסיר החזקה כ"א בסכין הכשר ולא יהי' בבהמה ספק דרוסה וכדומה וא"כ כ"ז שלא נודע במה נשחטה שיש בידו להסיר החזקה דהא ע"ז אנו דנין אם הסיר החזקה כדינו ולכך צריך שיוודע במה נשחטה אם הוסר החזקה ודו"ק: