שואל ומשיב מהדורא תליתאה · כלל ג׳ סימן ק״ח (ד׳)

ודרך אגב אזכיר מה שהקשה תלמידי המופלג מוה' שמואל ביק נ"י במה שהקשה המרדכי דהא דברי שכ"מ ככתובין וכמסורין דמו וע"ז הקשה דהא דברי שכ"מ אינן נקנין אלא לאחר מיתה ואין גט לאחר מיתה. ולפענ"ד ל"ק דכל הטעם דדברי שכ"מ אינן אלא לאחר מיתה הוא משום דכל הטעם דדברי שכ"מ ככתובין וכמסורין דמו הוא כדי שלא תטרף דעתו עליו וא"כ סגי בזה שיודע שנתקיים לאח"מ דבריו אבל לענין גט דלא מועיל לאח"מ א"כ תטרף דעתו תיכף ולכך מועיל שיחול קודם מיתה וז"ב לדעתי. והנה בדברי הנוב"י שהבאתי למעלה וכתבתי סתירה לדבריו. הנה אחר צאת המכתב מאתי אמרתי עוד סתירה ממ"ש התוס' בכתובות ס"ג ע"ב דבמאיס עלי כופין להוציא ודחה ר"ת דשייך חשש עיניה נתנה באחר וכתבו ליישב כיון דמפסיד כתובה לא שייך החשש דענ"ב דלא תרצה להפסיד הכתובה ולדברי הנוב"י ניהו דלא שייך החשש דענ"ב מכל מקום כל שנתבטל התקנה של משנה ראשונה מדינא אינה נאמנת. אמנם נראה דיש ליישב דהנה דעת הי"מ דכופין להוציא במאיס עלי הוא לשיטת הרמב"ם ונתן טעם דאינו בדין שתבעל כשבוית חרב וכלם הקשו עליו. ולפענ"ד נראה דסברתו היא דבשלמא בטמאה אני לך כל דלא נאמנת אינה עושית איסור וא"כ לא נאמנת להפקיע עצמה מבעלה אבל כאן אם אמת הדבר שמאיס עלי' אינו בדין שתבעל כשבוית חרב אבל שם אף שיהי' אמת כל דלא נאמנת אינה נאסרת וז"ב ולפ"ז שם כל דל"ש חשש דענ"ב שוב אינו בדין שתבעל ויכולה להפקיע שעבודו וז"ב. ובזה מיושב היטב הא דהקשו בתוס' שם דתהיה נאמנת לומר טמאה אני לך במגו והקשו כלם דלמה לי מגו הא מהראוי להאמינה טמאה אני לך כל דמפסדת כתובה לא שייך חשש ענ"ב ולפמ"ש אתי שפיר דס"ל להתוס' שם כשיטת הנוב"י דכל דיש חשש ענ"ב אוקמא אדינא לכך הקשו דתהי' נאמנת במגו דמאיס עלי דשם אף דנתבטלה התקנה מכל מקום נאמנת וז"ב. איברא דאכתי קשה על הנוב"י מהא דמבואר באהע"ז סי' קט"ו דבאיכא רגלים לדבר נאמנת ולא שייך החשש של ענ"ב ולדברי הנוב"י מכל מקום נתבטל התקנה ואינה נאמנת להפקיע עצמה מבעלה וצ"ל דברגלים לדבר לבד נאמנת ולפ"ז אפשר דגם אמתלא אח"כ ל"מ. ובזה מיושב מ"ש התוס' שם דמיירי דנותנת טעם לשתיקתה ותמה ההפלאה דא"כ למה לי הטעם דארכוסי הוה מרכס ולפמ"ש שם דאזלי התוס' בשיטת הנוב"י שוב לא מועיל אמתלא אבל לדידן דלא קיי"ל כהנוב"י ורגלים לדבר ל"מ א"כ שוב סגי באמתלא ובזה בכל דברי השו"ת הגאון מוהר"ח כהן ז"ל בחלק אהע"ז סי' י"א י"ב יש לבנות ולסתור ואכ"מ ודו"ק: