שואל ומשיב מהדורא תליתאה · כלל ג׳ סימן ק״ח (ג׳)

מה שהקשה על המרדכי ריש הזורק בהא דאמר רבא דאקני' לדוכתא דמחית ביה גיטא ותיחוד ותפתח ותחזיק בי' דלמה צריך קנינים הא קי"ל דדברי שכ"מ ככתובין וכמסורין דמו ותירץ שם המרדכי דזה לא הוה רק מדרבנן וגבי גט בעי קנין מד"ת ומעלתו הקשה הא קנין לכשאמות נמי לא הוי רק מדרבנן ואפ"ה מהני בגט וע"כ מטעם שכתבו הראשונים ז"ל או משום דקנין דרבנן מהני לדאורייתא או מטעם דאפקעינהו רבנן לקידושין וא"כ הכא נמי נימא כן עכ"ל קושייתו. לפענ"ד יש ליישב עפמ"ש בתשובה ליישב דברי הרמב"ן שהוכיח דמכירות שטרות דאורייתא דאל"כ לא שייך לשון מקודשת דמשמע מה"ת והקשה הפ"י דמעמ"ש ודאי אינו רק דרבנן אפ"ה קתני מקודשת וכתבתי דבאמת יש לומר דקנין דרבנן נעשה תורה אבל זה במקום שלא גלתה התורה ההיפוך כמו ד"א ומעמ"ש שאינו כתוב בתורה שאינו קנין א"כ כל שחז"ל עשו אותו לקנין נעשה תורה אבל מכירת שטרות אם מה"ת נתמעט מדין מכירה כמו שנתמעט מדין שבועה איך אפשר שיעשה קנין תורה והא התורה כתבה להיפך. ובזה כתבתי ליישב קושית הב"ש סי' כ"ח ס"ק וא"ו לענין יאוש יעו"ש וא"כ גם כאן מה"ת שוה שכ"מ לבריא וצריך קנין ולא מועיל דברים בעלמא ובדבור לא יוסר מרשות זה ויצא לרשות אחר א"כ שוב אי אפשר שיועיל בגט דבעי קנין תורה דכתיב ונתן בידה אבל קנין ד' אמות כל דעשו חז"ל לקנין נעשה קנין תורה ודו"ק היטב: