שואל ומשיב מהדורא תליתאה · כלל ג׳ סימן י׳ (ג׳)

ומה שהקשה בשו"ת מ"ב הנ"ל מהא דאמר רב בזבחים דף ע"ג טבעת של ע"ז שנתערבה באחרות ונפל אחד לים הגדול הותרו כלם ופירשו התוס' משום דמן התורה ברובא בטל והא אם נימא דבתר מבטל אזלינן אפשר שיהיה המבטל כבטל דהיינו שיעבוד לאותה טבעת או שיתקשט בה לע"ז ויהיה כע"ז ויהיה המבטל כבטל. במח"כ זה דבר שאינו דבמעשה כי האי שיעבוד ישראל ע"ז פשיטא דכ"כ דלא עשה לא מקרי מין במינו דאינו אפשר שיהי' כמוהו בלי אסור ע"ז החמור ואף להתוס' במנחות שם דחשבו כל מעשה דאפשר לעשות דמקרי עי"ז מין במינו היינו מעשה של רשות והיתר לא מעשה רשע והך טבעת של ע"ז מיירי בטבעת של עכו"ם שבא ליד ישראל אבל לא בע"ז של ישראל. איברא דלפ"ז יש לעיין היאך אמרו שם דבטל ברוב והא כיון דע"כ מיירי בטבעת של עכו"ם ממש א"כ יש לו ביטול ע"י עכו"ם והו"ל דבר שיש לו מתירין ואף באלף לא בטל. מיהו לפי מה דקיי"ל דאם בא ליד ישראל אין לו ביטול ואף במשמשי עכו"ם כל שזכה בזה ישראל אין לו ביטול כמ"ש הש"ך סי' קמ"ו ס"ק א' בשם הב"ח א"ש ודברי הב"ח קצת סותרים למ"ש באו"ח סי' תקפ"ו וכתבתי בזה בגליון הש"ע ובתשובה אחת בענין שופר של עכו"ם ועיין דג"מ סי' קמ"ח מ"ש בענין זה ולפמ"ש יש מקום לבנות ולסתור בדבריו. והנה בשו"ת מהרי"ל סי' רנ"ד הקשה בהא דפריך הש"ס בפסחים דף ע"ו ע"ב אלא אי אמרת מפני תערובות טעמים מה לי גדי וטלה מה לי גדי וגדי והקשה דאם נימא כשיטת הרי"ף דרב דסובר ריחא מלתא היא משום דס"ל מין במינו במשהו ומשהו מיהו איכא וא"כ בשלמא גדי וגדי הוה מין במינו משא"כ גדי וטלה ושפיר הוה רבותא דאף בגדי וטלה אף דתערובות טעמים ליכא מכל מקום תערובות גופין איכא ע"ש ולפענ"ד דכאן בפסח לא שייך זאת כלל דלכאורה צריך להבין הא כאן לא שייך בתר מבטל דאי אפשר לנבילה שתעשה שחוטה דלכי מסרחא בודאי לא יהי' פסח כלל וצ"ל דע"כ לא נחלקו אי בתר בטל אי בתר מבטל רק באחד היתר ואחד איסור אבל כאן שניהם הותרו לפסח לבני חבורתו והוה היתר בהיתר ודאי מקרי מין במינו. ובזה מיושב היטב מה דק"ל מה פריך הש"ס ללוי משני פסחים הא לשיטת הרי"ף כל הטעם דלוי משום דס"ל מב"מ בטל ואולי הברייתא דשני פסחים סובר כרב דמין במינו במשהו. ולפמ"ש אתי שפיר דבהיתר בהיתר בודאי מב"מ במשהו וכמ"ש הר"ן בנדרים דף כ"ב וכן אם נחשבהו לאיסור באיסור ג"כ מין במינו לא בטל כמ"ש הר"ן שם בדף נ"ט וא"כ מהראוי שיהיה ריחא מלתא ולפ"ז כיון דלכ"ע בזה מב"מ לא בטל שפיר פריך לרב דל"ש לומר דקמ"ל רבותא דהא בזה אליבא דכ"ע מב"מ לא בטל ויש להאריך בזה ואכ"מ. והנה אי קשיא הא קשיא דאם נימא כר' חנינא דבתר בטל אזלינן ובעינן שהבטל יוכל להיות כמבטל ונבילה אפשר שתעשה שחיטה לכשתסרח ולפ"ז היאך נסתפקו בע"ז דף ס"ח אי רב ס"ל נטל"פ אסור דאם ס"ל נטל"פ אסור א"כ ס"ל דהקרא מיירי בסרוחה מעיקרא אבל נסרחה אח"כ אסור כדאמר שם בדף ס"ח והרי רב ס"ל מין במינו במשהו והא לא אפשר לנבלה שתעשה שחוטה ואף דבנפסלה לכלב ודאי מותר הא שם בטל מתורת אוכל וטהור לגמרי ומכ"ש דיקשה דהיאך ס"ל לרב בפסחים דף כ"ט דמין במינו במשהו גבי חמץ הא שם גם אפרו אסור ועיין סימן תמ"ה והיא קושיא גדולה וע"כ דבתר מבטל אזלינן וצע"ג כי הערה גדולה היא וחכמים קלסוהו למאוד: