שואל ומשיב מהדורא תליתאה · כלל ג׳ סימן א׳ (ד׳)

והנה במ"ש בשו"ת עבודת הגרשוני סי' ס"ה דמה שנוהגין הסופרים לומר שמעבדין לשם ס"ת ולתפילין הוא בכלל ברירה ע"ש. ולפענ"ד העבודת הגרשוני לשיטתו דס"ל שם דגם בעיבוד לס"ת אסור לשנות לכתוב עלי' תפילין אבל לפמ"ש הב"י והלבוש והמג"א סי' ש"ב ס"ק י' דאם עבדו לשם ס"ת מותר לשנות לכתוב עליו תפילין משום דהזמנה לדבר חמור מותר לשנותו לקדושה קלה א"כ אין מקום לענין ברירה דכיון דאח"כ נתברר מה שכותב נתברר הקדושה על מה חל ואף אם חל על החמור מכל מקום יכול לשנותו לקדושה קלה וגם להפך אף שלא נתברר למפרע אם זה הקלף נתעבד לשם ס"ת הא הוא התנה בהדיא דיהיה לס"ת ולתפילין ובכה"ג היכא דתולה במה שנברר אח"כ הו"ל כאומר יקדשו ארבעים מתוך שמונים שכתבו התוס' בעירובין ובהרבה מקומות דבכה"ג לא שייך ענין ברירה. ובזה ישבתי מה שהקשה אותי משכיל אחד מראהטין בהא דאמרו בפסחים דף ל"ח דחלות תודה ורקיקי נזיר שעשאן לעצמו יצא בהם י"ח מצה מ"ט דאמר אי מזדבן מזדבן ואם לאו יהי' לעצמי והקשה הוא הא בעינן לשמה ואין ברירה שלא הוברר על מה חל הכוונה לשם מצה אם למצת תודה או למצה של פסח. ואני הוספתי דלפמ"ש התוס' בגיטין דכל דבעי לשם כריתות אף למאן דלית לי' ברירה אפ"ה בעינן לשמה א"כ כאן לא הוה לשמה. ולפמ"ש הדבר דומה למעבד לשם ס"ת ותפילין דכל בהזמנה לא איכפת לן אם משנה לקדושה קלה או להיפך דכל שמכוין לשם קדושה סגי וה"ה בזה כנלפענ"ד והדבר צ"ע. והנה כבוד אבי מורי הגאון נ"י הקשה בהא דפריך הש"ס בעירובין דף ל"ח על ר"ש דאמר אם רציתי אלך והא ר"ש לית לי' ברירה והקשה דלמא הכוונה ע"מ שלא אמחה כדאמרו בקידושין דף ס"ג ע"מ שלא אמחה ונמצא כל שהלך נתברר שלא מיחה וסגי אף בשהלך ורצה בלילה דכל שהלך ונתרצה נתברר השלילה שלא מיחה ובשלילה כזו ל"ש ברירה ולפענ"ד נראה דדוקא בתולה ברצון אחר שייך לומר ע"מ שלא ימחה אבל כאן שתלה ברצונו הא הליכתו או שלא הלך מברר אם מיחה או לא ואיך שייך שתלה כל שלא ימחה והא כל שלא הלך לא רצה וז"ב לפענ"ד והבן כי דק שכלי הוא: