שואל ומשיב מהדורא תליתאה · כלל ב׳ סימן צ״ז (ג׳)

והנה בשנת תרכ"ד הגיעני תשובה מהרב הגדול מוה' אריה ליבש לנדא נ"י אבד"ק מאהליב בענין עגונה ואמרתי להעתיק כאן מה שהשבתי בזה והמעשה היה כך שביום ג' ד' שבט העבר נסע איש אחד שמו מוה' שלום טודרוס מביתו קודם אור היום לאיזה כפר והיה לו מעות מאחרים ששלחו אותו לקנות יי"ש ועד אור הבוקר בא הסוס עם העגלה ריקן לביתו והאיש ההוא נעלם ולפי האומדנא אמרו שבודאי נהרג ונשלך לנהר דנעסטיר תחת הכפור וביום ג' כ"ח אדר השני בעת שכבר נפשר הכפור נמצא איש אחד בעיר ראשקיב צף ע"פ הנהר דנעסטיר ולא ניכר בו שום פרצוף פנים אך נמצא לבוש בקצת מלבושים היינו לאביל וארבע כנפות וכתונת ופאטשיילע סביב צוארו וגם נמצא סימן בגופו וכשנתוודע להאשה פריידא אשת ר' שלום טודרוס הנ"ל נסעה לשם ואמרה סימן במלבושים ההם דהיינו שהלאביל היא מילטא בלאה והאונטערשלאק הוא מן פשתן גראביא וסמוך לבית הצוואר היא קנעפליך לבן והבתי ידים הם העקליך והארבע כנפות היא מן קארט ותחת הכנפות הוא מין טריקא גראדליך גם הכתונת משונה בתפירתו משארי כתונת ואמרה שמכירה בטביעת עין היטב הבגדים הנ"ל מחמת שתפרה בעצמה גם הסימן שנמצא בו שהיה לו ברגל השמאלי בהלידקא לצד חוץ כמין צלקת וראשו עגול בלאה כמין צרורות דם והסביבה מן העגול היה שטארק בלאה ובתוך העגול לא היה כל כך בלאה כמו בסביבו ולפי דברי האשה היה לו רושם ומראה בלאה במקום ההיא מחמת שהיה לו מכה באותו מקום שנתרפא אך סביב העיגול נעשה מחמת המים שהלך הדם מתוך העיגול לשם גם נחסר לו שן בלחי העליון הימיני ולפי דברי האשה נחסר לו איזה שן מהלחיים. והנה מעלתו האריך בענין חשש שאלה והביא שיטת הפוסקים בזה והובא בב"ש ובאמת כבר דשו בו קמאי דקמאי ובתראי וגם אני הארכתי הרבה ולכבודו עיינתי מעט בענין זה ולפענ"ד נראה ראיה מהתוס' ב"מ דלא כשיטת הב"י שהביא הב"ש דאף בכלי דלא מושלי לאוקומתא דסימנים דרבנן חיישינן לשאלה אף בהנהו ולא הוה סימן מובהק דהרי התוס' כתבו בב"מ סוף פ"ק ד"ה מצא דהקשו למה לא חיישינן בדלוסקמא לשאלה וכתבו דמיירי דנותן בדלוסקמא סימן אמצעי ולא חיישינן לשאלה כמו דתקנו להחזיר אבידה בסימנים שאינם מובהקים אף דסימנים לאו דאורייתא וצ"ב לשונם שכתבו כמו דתקנו ולמה לא כתבו בפשיטות דבאבידה תקנו דמועיל סימנים שאינם מובהקים אף דסימנים דרבנן ולא חיישינן לשאלה והוא דקדוק עצום. ולפמ"ש אתי שפיר דהכוונה דכמו דתקנו באבידה להחזיר בסי' אמצעי אף בכלי דל"מ ולא אמרינן כיון דסימנים דרבנן ל"מ כלי דל"מ דמכל מקום השאלה גורע הסימנים וע"כ משום דלא חיישינן לשאלה כ"כ אף בכלי דמושלי לא חיישינן לשאלה כלל ומועיל סימנים שא"מ וז"ב. ועכ"פ מבואר דלא כשיטת הב"י ודו"ק. ובגוף הטעם דבממון מועיל סימנים שא"מ ולא חיישינן לשאלה ובאיסור ל"מ נראה לפענ"ד הטעם משום דבממון הפקר ב"ד הפקר ויכלו חז"ל להפקיר הדברים משא"כ באיסור. ובזה מיושב מה שנדחק הרא"ש בב"מ דף כ"ח בקושית הש"ס מתכריך של שטרות דל"ש ניחא לי' והוצרך הרא"ש לאוקמא בצורבא מרבנן ובאמת בש"ס לא הוזכר כלל מזה ועיין תומים. ולפמ"ש אתי שפיר דרבנן הפקירו משום הפקר ב"ד והא דהוצרך הש"ס לומר משום דניחא ליה הוא כמ"ש המרדכי דהפקר ב"ד לא שייך רק כשיש איזה טעם בדבר ע"ש בקידושין ריש פרק האומר ולכך הוצרכו לתת טעם דניחא ליה וא"כ אף במקום דל"ש ניחא לי' אפ"ה כבר הפקירו חכמים ואמרו דמחזירין בסי' אמצעי ולא חיישינן לשאלה. והנה הש"ך בסי' ס"ה ס"ק כ"ו דוחה דברי התוס' וכתב דהא דפריך מחמור בסימני אוכף הוא משום דסתם חמור הוא עם אוכף וכבר כתבתי לעיל בזה והנה אם כי רבו הסוברים דלא חיישינן לשאלה בכ"ז לא נוכל לעשות מעשה נגד כל הפוסקים דחיישי לשאלה אף בכלי דלא מושלי וכמה טרחות טרח זקני הגאון בעל מג"ש בשו"ת פ"י ח"ב הנדפס מחדש דלא חיישינן לשאלה ובכ"ז הגאונים ומכללם בעל מגלה עמוקות שהאריך לדחות כל הראיות שהביא המג"ש והדברים עתיקים. והנה מעלתו כתב דכיון שהיה לו צלקת הנמצא ברגלו עם סימן בכליו הוה שאלה דיחיד כמ"ש זקנינו הח"ץ ז"ל בתשובותיו סי' קל"ד. והנה אם כי דברי הח"ץ ז"ל ראויים למי שאמרם וכבר הארכתי בזה בכמה תשובות מצאתי כעת בתומים סי' ס"ה ס"ק י"ב שכתב דבר חדש דכל דהוחזקו שני יוסף בן שמעון וכתב הרשב"א דהואיל דהוחזקו שני יב"ש בעיר חוששין לכל יב"ש שבעולם ע"ש א"כ שוב לא מקרי שאלה דיחיד וחיישינן לכל יב"ש שבעולם והוה שאלה דרבים ע"ש. ולפ"ז אי סימנים דרבנן וכל דחיישינן לשאלה וחשו שמא יש הרבה בעולם שיש להם אותו הסימן דסימנים לאו דאורייתא א"כ שוב הוה שאלה דרבים וצריך לומר דכיון דלא הוחזק רבים בסימן הלז אף דסימנים לאו דאורייתא מ"מ עכ"פ מידי שאלה דיחיד לא נפקא ודוקא בהוחזק שני יב"ש בעיר הוא דחידש הרשב"א דחשו לכל יב"ש שבעולם משא"כ בלא הוחזק וזה ברור. ובלא"ה תמוה לי דברי התומים דגם בהך דב"ב דף קע"ב לענין נפילה דיחיד כל דהוחזקו שני יב"ש בעיר וחשו לכל יב"ש שבעולם שוב מקרי נפילה דרבים וע"כ דבריו צ"ע. ועכ"פ דברי זקנינו הח"ץ ז"ל נכונים. אמנם אף אם נימא דגם בזה מקרי נפילה דרבים ושאלה דרבים אבל זה נראה לי ברור בכלי דלא מושלי בזה אף דשיטת הב"י דמכל מקום כל דחשו לשאלה לא סמכינן אסימנים ולא מקרי סימן מובהק עכ"פ בזה כ"ע מודו דכל דיש סי' אמצעי בגוף ובכלים לא חיישינן לשאלה והוה שאלה דיחיד והטעם אף דנימא דכל דסימנים לאו דאורייתא שוב יש לחוש לרבים דיש להם הסימן הלז וחיישינן לשאלה אבל כלי דלא מושלי דעכ"פ מצד המשאיל ודאי ל"ש שישאיל אף דאמרתי דכל דחיישינן לשאלה מגרע הסימנים ולא מקרי סימן מובהק אבל כל דל"ש מצד המשאיל שוב ל"מ שאלה דרבים דהרוב בודאי אינם מושלים כלי דלא מושלי וניהו דיש לחוש למיעוטא המשאילים אבל שיקרא שאלה דרבים זה ודאי דלא חיישינן וא"כ כאן בבגד של ציצית דלא חיישינן לשאלה כמ"ש המהרי"ק דמקרי כלי דלא מושלי וסתם אדם לא מושיל בגד של ציצית שוב ודאי דמקרי שאלה דיחיד ולשאלה דיחיד לא חיישינן וזה ברור כשמש ראה זה חדש. ומה גם דצלקת הוה בצמצום מקום ברגל השמאלי בפרק התחתון בבשר עב שהוא סמוך לראש הפרק בצד חוץ וע"כ גם אני מצטרף להתיר ויאמין לי כי יש לי בכל פרט ופרט דברים רבים אך כי אין הזמן מסכים ומה שעיינתי מחדש כתבתי: