שואל ומשיב מהדורא תליתאה · כלל ב׳ סימן ד׳ (ד׳)

והנה הר"ן בגיטין והרשב"א בחידושיו שם כתבו דלא עשה ר"א עבירה כיון דעשה בשביל המצוה ליכא משום לא תחנם דהוה כמו דמכרו בכסף והקשה המג"א סי' צ' דא"כ מה פריך הש"ס בברכות דף מ"ז מצוה הבאה בעבירה היא ולפענ"ד נראה לפמ"ש דאף דלא הוה בעידנא מ"מ מצוה דרבים לא צריך בעידנא ולפ"ז להס"ד דלא ידענו מסברא זו דמצוה דרבים שאני א"כ שוב יש לחוש שמא יארע המקרה שלא יכלו לקיים המצוה ושוב לא קבל כסף דהא רק המצוה נחשב ככסף וכ"ז שיש לחוש שמא לא יעשה המצוה הוה כאלו לא קבל הכסף ובטל המכירה וה"ה כאן עובר על הל"ת וזה פריך מצוה הבאה בעבירה היא והיינו דהא לא הוה בעידנא וע"ז משני מצוה דרבים שאני ודו"ק היטב. אמנם בגוף דברי הש"ס דמצוה דרבים שאני נראה מתוך דברי הרא"ש בברכות שם דהטעם הוא משום דכתיב ונקדשתי בתוך בני ישראל וכיון דקדושת שכינה יש ברבים אלים העשה טפי ולפ"ז יש לומר לפי מה דאמרו בברכות דף וא"ו דכיון שבא הקב"ה לבהכנ"ס ולא מצא עשרה מיד הוא כועס א"כ הוה הקדושה תיכף משעה שבא לבהכנ"ס א"כ שוב הוה בעידנא דשחררו בשביל בהכנ"ס. איברא לפי מה דאמר ריב"ל דעבד מצטרף ופריך הש"ס מהא דשחררו ומשני תרי הוו א"כ צריך ביאור הא ונקדשתי בתוך בני ישראל הוא דוקא ישראל ולא עבד וא"כ ליכא קדוש השכינה דבעינן עשרה וצ"ל דמכל מקום כל דאיכא רובא ישראל קרינן ביה ונקדשתי בתוך בני ישראל ודו"ק. ובזה יש לומר הא דפריך הש"ס על הך דאמר תרי הוו ופריך הש"ס הא עבר על לא תחנם וקשה הא על גוף דברי ר"א קשה זאת ולפמ"ש אתי שפיר דזה ידע הש"ס דמצוה שאני וכסברת הר"ן והרשב"א דאינו עושה בשביל החנינה לעבד רק בשביל המצוה רק דק"ל דלא הוה בעידנא ולפ"ז אם נימא דמשום קדושת השכינה ששורה על ב"י א"כ שוב הוה בעידנא וכמ"ש אבל כיון דריב"ל אמר דעבד מצטרף וא"כ אף שאינו בתוך בני ישראל סגי שוב ליכא משום קדושת שכינה ואכתי קשה דלא הוה בעידנא וע"ז משני דמצוה דרבים שאני ול"צ בעידנא ושפיר מקשה רק הכא. ובזה מיושב מה דבגיטין דף ל"ח לא מקשה דהא מצוה הבאה בעבירה היא וכבר הקשו כן המפרשים ולפמ"ש אתי שפיר דשם דלא הביא הך דריב"ל א"כ ל"ק כלל וכמ"ש רק על ריב"ל מקשה ודו"ק היטב כי חריף הוא: