והנה דרך אגב אזכיר מה שלמדתי כ"ח טבת תרכ"ו בפסחים דף ע"ז אמר לו ר"ש כה"ג ביוה"כ יוכיח שאין עודהו על מצחו ומרצה ופירש"י דהא אינו נכנס שם בבגדי זהב כדאמרינן בר"ה דף כ"ו שאין קטיגור נעשה סניגור והוא תמוה דלמה פירש"י כן והלא מה שאינו עובד רק בארבעה בגדים הוא מקרא מפורש והש"ס בר"ה לא אמר רק הטעם אבל לא הצריך לזה כאן והוא תימה גדולה. והנראה בזה דהנה לכאורה צריך ביאור דמה קשה הא אמרינן בזבחים דף ס"ו דלא יבדיל היינו שא"צ להבדיל וביארו התוס' שם דכל דס"ד דצריך להבדיל קמ"ל דאינו רק רשות ולפ"ז גם כאן הוה ס"ד דיהיה לובש גם בגדי זהב כמו בשאר ימים וכמו בעבודות שאינן של פנים קמ"ל דא"צ רק ד' בגדים אבל כל שאירע טומאה וצריך ציץ לרצויי למה לא יהיה רשאי ללבוש הציץ. אמנם נראה דלפי טעמו של ר"ח מפני שאין קטיגור נעשה סניגור שוב אסור ללבוש וא"כ לזה כוון רש"י במ"ש שאין קטיגור נעשה סניגור. ויתכן עוד יותר דר"ש לטעמי' דדריש טעמא דקרא וא"כ לשיטתו דרשינן טעמא דקרא. ובזה מיושב דברי הרמב"ם שפסק דטומאה דחויה ופסק דציץ אינו מרצה כל שאינו על מצחו וקשה לדידיה קושית ר"ש וכמ"ש הכ"מ בשם מהר"י קורקוס וכן הקשה הבה"ז. ולפמ"ש אתי שפיר דדוקא ר"ש לשיטתי' הקשה אבל לדידן יכול להיות דכשבא בטומאה ואינו רק דחויה לובש הציץ כדי שירצה ודו"ק:
שואל ומשיב מהדורא תליתאה · כלל ב׳ סימן צ״ד (ג׳)
שאלה ותשובה, בנוסח המקורי.
נחלת הכלל · Lemberg, 1865-1890
על התשובה הזאת
זהו מקור הלכתי מתוך שואל ומשיב מהדורא תליתאה, מוצג בנוסחו המקורי ובלי עריכה. תשובה הלכתית נכתבה לשואל מסוים, בזמן מסוים ובנסיבות מסוימות, ואין ללמוד ממנה למקרה אחר בלי הכרעה של פוסק. הצגתה כאן היא לצורך לימוד המקור בלבד.