שואל ומשיב מהדורא תליתאה · כלל ב׳ סימן פ״ז (ג׳)

והנה שאל אותי אחד מהחכמים דהא התוס' הקשו בדף ח"י דלהמני מחמת ממון במגו דמחמת נפשות ולק"מ דלהס"ד דרמב"ח קאי אסיפא בכת"י יוצא ממקום אחר אבל באין כת"י יוצא ממקום אחר לכ"ע נאמן במגו וס"ל דאדם משים עצמו רשע שפיר הקשו בתוספות דלהמני במיגו גם בכת"י יוצא ממקום אחר אבל להמסקנא דגם באין כת"י יוצא ממקום אחר ג"כ אינן נאמנים שוב לא מהמני אף במגו וז"ב ודו"ק. והנה ער"ה של שנת תרכ"ג הגיד לי הרב החריף מוה' מאיר בראם נ"י מה שראה בבעל העיטור במ"ש הרי"ף ביבמות פ"ג דף ל"א לענין זמן לנחה גבי עדים התורה אמרה מפיהם ולא מפי כתבם והא עדות החתומים על השטר כמי שנחקרה עדותן בב"ד והרי"ף והרז"ה והרמב"ן האריכו בזה ויבואר לפנינו ובעל העיטור כתב דע"כ לא שייך כמי שנחקרה עדותן בב"ד רק בדבר שא"נ לומר ההיפוך וכל שכתבו בשטר הו"ל כמו שנחקרה עדותן בב"ד אבל בזמן דהעדים יכולים לומר אחרנוהו וכתבנוהו לא הוה כמי שנחקרה עדותן ודפח"ח. והנה קשה לי לפ"ז באם העדים אומרים אנוסים היינו מחמת נפשות ואין כתב ידם יוצא ממקום אחר דנאמנים מטעם שהפה שאסר והא בלא"ה לא שייך לומר דהוה כמו שנחקרה עדותן בב"ד דהרי יכולים לעשות כן מפני פ"נ וניתן לכתוב וא"כ לא הוה כמי שנחקרה עדותן בב"ד וכן במודעא וגם בכת"י יוצא ממקום אחר מהראוי שיהיו נאמנים דלא שייך לומר כמי שנחקרה עדותן בב"ד וכן בתנאי הי' דברינו או במודעא דנחלקו הפוסקים אי דוקא באין כתב ידם יוצא ממקום אחר או אף בכת"י יוצא ממקום אחר והא לא שייך בזה כמי שנחקרה כיון שניתן לכתוב ויכולין לומר כן. אמנם נראה דלא דמי להך דזמן דבזמן אף שנכתב בזמנו כתבנו יכולין לומר שאחרוהו וכמ"ש הרז"ה דלא שייך הזמה בעדות שבשטר כלל וא"כ לא הוה כנחקרה כיון דיכולין לומר שאחרו אף דכתוב בזמנו כתבנו משא"כ בכל הני דאם היה כתוב בפירוש שלא היו אנוסים או שלא היה מודעא ותנאי פשיטא שאינם נאמנים לומר שהיה מודעא או תנאי ואנוסים לכך הוה כנחקרה וז"ב. ובזה מיושב היטב דברי הרי"ף שמחלק בין כשמונח ביד העדים לא הוה כנחקרה עדותן ובין כשהוא ביד המלוה והקשו כולם דא"כ למה לא נקרע כל השטרות שנשארים ביד העדים ועיין ברמב"ן מ"ש בזה. ולפמ"ש אתי שפיר דבאמת עיקר התירוץ הוא כמ"ש הבעל עיטור רק דהרי"ף לשיטתו דס"ל דאם כתוב בזמנו כתבנו לא יוכלו לומר שאחרוהו וא"כ קשה לנחה גבי עדים ויכתבו שבזמנו כתוב וע"ז כתב כיון דמונח ביד עדים שוב לא יהיה כמי שנחקרה דהא יוכלו למחוק מ"ש בזמנו כתבנוהו והרי גבי אשה חשו למחיקה מכ"ש כשמונח ביד העדים ואף אם לא ימחקו כל שיכולין למחוק שוב לא הוה כמי שנחקרה והו"ל מפי כתבם ולפ"ז זהו לענין כתב אבל לענין שאר דברים הו"ל כנחקרה אף שמונח ביד עדים. ובדברי בעל העיטור הנ"ל הן נסתר מחמתו מ"ש הקצה"ח סי' למ"ד ס"ק ב' ליישב קושית הקדמונים בהא דאמרו מפני מה תקנו זמן בגיטין והקשו דלמא משום דו"ח וכתב הקצה"ח כיון דהוה כנחקרה עדותן שוב הו"ל כאומר היום וסגי בזה ע"ש והרי הבעל עיטור כתב להיפך דלא הוה כנחקרה לענין הזמן דהרי יוכלו אמר אחרנוהו. ובאמת דדברי הבעל עיטור צ"ע לפענ"ד דל"מ אם נימא דגט מאוחר פסול וה"ה בקידושין אם הי' בעי זמן שוב לא שייך לומר אחרנוהו ואף אם נימא דמאוחר כשר היינו משום דאהני עכ"פ לשבוע דבתרא אבל עכ"פ לכתחלה צריך זמן כדי שלא יחפה וא"כ אם היה צריך זמן שוב בודאי הוה כנחקרה וא"כ שוב לא הוה מפי כתבם וצ"ע. ובגוף דברי הבעל העיטור הנ"ל מה שחידש דעל זמן לא שייך כמי שנחקרה. לכאורה מצאתי סתירה גלויה לדבריו מהא דאמרו בירושלמי מס' שביעית פ' אחרון וז"ל מי מודיע אם הוא מוקדם וכו' עדי השטר מודיעין ופריך ולא כן אמר ר"ל עדים החתומים על השטר נעשה כמי שנחקרה עדותן בב"ד ומשני תמן כשאמרו לא חתמנו כל עיקר ברם הכא נאמנים לומר ע"ז חתמנו וע"ז לא חתמנו ולדברי העיטור לענין זמן לא שייך כלל כמי שנחקרה עדותן בב"ד. ומיהו כפי הנראה העיטור מפרש דזה באמת תירוצו של הירושלמי דמחלק באם אומרים שלא חתמו כל עיקר א"נ דהוה כמי שנחקרה עדותן אבל ע"ז לא חתמו והיינו על הזמן נאמנים לומר שלא חתמו והיינו משום דיכולים לומר אחרנו וכתבנו אבל באמת הר"ן בריש מס' ר"ה וכן היא בריטב"א שנדפס מחדש על מס' ר"ה ביאר בהדיא דמיירי שטענו שטעו או שאנוסים היו וכדומה ולא פירשו כהבעל עיטור ע"ש. וגדולה מזו הרז"ה שהוא ס"ל דאפילו כתוב בזמנו כתבנו אפ"ה יכולין לומר אחרנוהו ואפ"ה נדחק בפירוש הירושלמי ע"ש בריש ר"ה וע"כ דלא ס"ל כהעיטור ודו"ק. ומדי דברי זכור אזכור מה שראיתי דבר תימה בריטב"א הנ"ל שהביא שם בריש ר"ה שיש מקשים למה מאוחרים כשרים ולמה לא ניחוש שמא לוה וקנה ומכר ותירץ דהב"ע בכתב דאקנה כדאמרו בפרק מי שמת דבדכתב דאקנה משתעבד מה שקנה ומכר אחר הלואה ע"ש ונוראות נפלאתי איך לא זכר שר שזו היא קושית הש"ס בב"ב דף קע"א ומוקי בדכתב דאקני יעו"ש וכן קי"ל בחו"מ סי' מ"ג יעו"ש וצע"ג. שוב ראיתי שבדף קע"א לא נזכר מזה רק דחשו שמא יזיף ופרע וא"ל ארכס שטרא אבל הדבר מבואר בדף קנ"ז ע"ב דאמרו מאוחרין אמאי כשרין דאקני הוא והיינו דשם רצה לפשוט דאקני משתעביד דאי לא משתעביד הא מאוחרין הו"ל דאקני ומבואר דבדלא כתב דאקני לא מועיל רק בכתב דאקני וא"כ מבואר בש"ס וצע"ג: