שואל ומשיב מהדורא תליתאה · כלל ב׳ סימן פ״ז (ב׳)

הנה ביום י"ג תמוז הוא יא"צ של הגאון הכהן הגדול מאחיו מוהר"ח כהן ז"ל אב"ד פה לבוב עיינתי בספרו מחדש בחלק יו"ד סי' א' הביא דברי הטור חו"מ סי' ל"א וכן הוא בש"ע שם שכתב וז"ל אבל אם אמרו אנוסים היינו מחמת ממון כו' או שהי' פסולים בעבירה אין נאמנים לפי שאין אדם משים עצמו רשע ואפילו אמרו שעשו תשובה והם עכשיו כשרים כיון שהעדות מתבטל ע"י שעושים עצמם רשעים אין להאמינם והבין הגאון הנ"ל דהכוונה לפי שעכ"פ עשו עצמם רשעים שהי' כבר רשעים לכך אינם נאמנים ע"ש. ולפענ"ד צ"ע מ"ש הטור שהעדות מתבטל ע"י שעושין עצמן רשעים ולי המך צ"ע דהא בפסולי עבירה כל שעשו תשובה כשרים דלא בעינן תחלתו וסופו בכשרות בפסולי עבירה וכמ"ש הש"ך חו"מ סי' ל"ד ס"ק ל"ג וכ"כ בסי' ל"ה ס"ק ז' בתחלתו ואף דאח"כ חזר בו מכל מקום העיקר כמ"ש בסי' ל"ד הנ"ל ועיין מ"ש בנו"ב מהד"ק חלק אהע"ז סי' ע"ב בשם זקנינו הגאון ר' העשיל בהגהותיו לטור וא"כ כל שאומר שעשה תשובה מדוע יתבטל העדות וא"ל דבעינן שיעשה תשובה לפני עדים ויתפרסם הדבר דזה אינו דכשם שלא נודע שעשה עבירה כך א"צ תשובה בפני רבים ואדרבא חציף עלי מאן דמפרש חטאי' וכסוי חטאה. הן אמת דהש"ך מדמה בסי' ל"ה שם פסולים בעבירה לפסול ממון המבואר בסי' ל"ד סט"ו ובאמת זה תלוי בשני הטעמים שכתב הסמ"ע שם דלטעם השני דלא חל עליו שם פיסול כיון דבידו להחזיר א"כ אפשר דה"נ כאן דבידו לעשות תשובה אבל להטעם הראשון דכל דנסתלק מהנגיעה לית ליה הנאה מזה זה לא שייך בפסולי עבירה דמ"מ הוא רשע. ועכ"פ לפמ"ש הש"ך צ"ע בזה דברי הטור וכמ"ש. עוד קשה לי לפמ"ש הרמב"ם פח"י מהלכות סנהדרין הלכה וא"ו דלכך אין אדם נהרג ולא נלקה ע"י עצמו משום שמא נטרפה דעתו בדבר זה ושמא הוא מן המחכים למות ושמא משום כך אומר דבר שקר כדי שיהרג ע"ש וא"כ ניהו דמסיים דגזירת הכתוב הוא מכל מקום באמרו שעשה תשובה ראינו שאינו רוצה שיהרג א"כ למה לא יהיה נאמן וא"ל דאם נאמינו שוב יהרג דז"א דמנ"ל זאת ובתשובה כתבתי בביאור הא דאמרו אדם קרוב אצל עצמו ואין אדם משים עצמו רשע דהחות יאיר בתשובותיו האריך בזה דלמה לא אמר בפשיטות דאין אדם משים עצמו רשע ואני פירשתי דזה דברי הרמב"ם דאדם קרוב אצל עצמו ומסתמא אין רצונו לגרום לעצמו רעה וע"כ שהוא מן המחכים למות וא"כ שוב אין אדם משים עצמו רשע ועכ"פ כשאומר שעשה תשובה שוב למה לא יהיה נאמן. אך מכאן ראיה ברורה למ"ש הסמ"ע סי' ל"ד ס"ק ס' וז"ל וכתב המרדכי דאפילו אמר אעשה תשובה ואוציא הריבית דערומי קא מערים כדי שלא יעיד לחבירו וכ"כ המחבר סמ"ו סל"ז באמרו העדים עשינו תשובה עכ"ל והיינו דחיישינן שמא באמת רוצה שיהרוג וללקות ומה שאומר שעשה תשובה הוא ערומי קא מערים שיאמינו לו יותר כדי שיפסול השטר וכדומה לכך טוען שעשה תשובה. ובזה מבואר דברי הטור דבאמת נתבטל העדות עי"ז דאנו חוששין שמא באמת עשה עבירה ולא עשה תשובה ולכך נפסל העדות אם היינו מאמינים לו ואף דלא בעינן תחלתו וסופו בכשרות בפסולי עבירה היינו כשנודע לנו שעשה תשובה בבירור אבל כאן אם נאמין לו שעשה עבירה שוב לא נודע לנו אם עשה תשובה וע"כ צריך לומר דכיון שלא נודע שעשה עבירה רק ע"פ והוא אינו נאמן לעשות עצמו רשע לכך מאמינים לו שעשה תשובה ולכך ממילא לא נפסל העדות שאין בכחו לבטל השטר עי"ז וגם טעמו של הרמב"ם שייך בזה דלמא ערומי קא מערים כדי שנאמין לו יותר ועי"ז יהיה נהרג דהא לענין תשובה בעי בירור גמור ול"מ תשובה לענין עבירה התלוי בב"ד וכמ"ש רש"י בחגיגה ואם עבר עבירה שחייב מיתת ב"ד לא יועיל מה שאומר שעשה תשובה ועיין שו"ת נו"ב מהד"ק חלק או"ח סי' ל"ה ולפ"ז דברי הסמ"ע מוכרחים. והנה מ"ש הגאון הנ"ל דמלשון הש"ס דאמרו דמחמת ממון אינם נאמנים והיה לו לחלק בין אמר דעשה תשובה ללא עשה תשובה ע"ש והאריך בזה ותמה שם על הב"ח שלא הביא ראיה זו ע"ש. ולפענ"ד במחכ"ת לק"מ דמה מועיל תשובה בזה היכא שהפסידו עי"ז ממון להלוה בזה שחתמו שקר וזה יוציא ממון עי"ז ואפילו הביא כל אילי נביות לא יועיל עד שירצה את חבירו ויחזיר לו ממונו והיזיקו ולכך כל שהיה מחמת ממון אינם נאמנים וז"ב ופשוט. ומ"ש הגאון דלא שייך ערומי קא מערים כדי שלא להעיד דהא אי בעי לא קיימו כלל והרי אין כת"י יוצא ממקום אחר. לפענ"ד ל"ק דכל שמשים עצמו רשע אף במגו אינו נאמן כמבואר בכללי מגו ומקורו מקידושין דף נון ובכמה מקומות וא"כ לא שייך הפה שאסר הוא הפה שהתיר דאינן נאמנים כלל דחיישינן שמא ערומי קא מערים כדי שנאמין אותם ואף דיש להם מגו מכל מקום אין אדם משים עצמו רשע אף דיש לו מיגו. ובזה נסתר נמי מ"ש עוד דנאמין לו ממנ"פ דאם אמת הדבר ודאי נכתב השטר בפסול ואם לאו הרי נעשו עתה רשעים דכובשין עדותן. ולפמ"ש אתי שפיר דכל שנעשו רשעים התורה אמרה שאינם נאמנים ובלא"ה ל"ק לפמ"ש דבאמת לא בעי תחלתו וסופו בכשרות בפסולי עבירה ורק משום דחשו שלא יערים אינם נאמנים ודו"ק היטב. ומ"ש עוד להשיג על הסמ"ע בכוונת המרדכי דהכונה דעושה תשובה א"נ עד שיהיה בפנינו. הנה זה ודאי דאין הכוונה כן דמה אתי לאשמועינן דזה ש"ס ערוך דלוה בריבית צריך שיחזיר הריבית לפנינו וכמבואר סי' ל"ד ואף לגוי לא ילוה בריבית והכוונה פשוטה לפענ"ד דהנה לדידי אוזיף בריבתא יוכל להיות אם שהוא היה הלוה ובר בניתוס אוזיף לו ברבית והיינו שבר בניתוס היה המלוה או להיפך שבר בניתוס היה הלוה. והנה התוס' כתבו בב"מ דף ג' דהיכא דרצונו לעשות תשובה לא שייך אין אדם משים עצמו רשע ולזה אמר שאף שאמר שמתכוין לעשות תשובה כדי להוציא הריבית או שיחזיר לו הריבית כשהוא המלוה מכל מקום אינן נאמנים דשמא ערומי קא מערמי לבלי להעיד ומ"ש כעובדא דהאי טבחא היינו שיש לחוש לערומי קא מערים אבל כאן ערומי קא מערמי כדי שנאמינם ובאמת קנוניא הוא עושה כדי שיפסול העדות וז"ב כשמש והמעיין במרדכי ימצא כי ע"י שאומר שאעשה תשובה ואוציא הריבית לא כתב הטעם דערומי קא מערים כי בזה פשוט שאינו נאמן להוציא הריבית אבל מה שאמר אשיב הריבית ע"ז כתב דערומי קא מערים והסמ"ע לא העתיק יפה ודו"ק. ומה שהקשה על רבינו ירוחם והריטב"א הובא בש"ך סי' מ"ו ס"ק י"ב דאף אי נימא דהוה תרי ותרי אינן נאמנים דלא שייך מגו בשנים ואי בעי שתקו לא שייך בזה דהא הי' מקויים ע"י אחרים. לפענ"ד לק"מ דמ"מ הי' תרי ותרי ולא מגבינן ולא קרעינן וז"פ לדעתי ועיין קצה"ח שם בס"ק י"א. אחר שכתבתי כל זה ראיתי בתומים סי' ל"ד ס"ק כ"ח שהביא בשם הרא"ה שהביא בשם הר"י מגש דבאומרים שעשו תשובה נאמנים דלא כטור וש"ע והוא תימה שלא הובא ביתה יוסף. גם מה שהקשה בהך דאוזיף בריבתא למה לא משני שאומר שעשה תשובה תמיה דלא הביא דברי המרדכי הנ"ל דכתב בהדיא דלא מהימן אף שרצונו לעשות תשובה דאימר ערומי קא מערמא. ובגוף הדין שהאריך דבעינן בפסולי עבירה ג"כ תחלתו וסופו בכשרות הנה גם הנוב"י סי' ע"ב העלה כן בשם זקני הגאון מוה' העשיל ז"ל ועיין תומים סי' ל"ה ס"ק ה' ול"ק כי כבר ביאר הנוב"י שבאמת אנן לא קי"ל כהך דרשב"א יעו"ש באורך בסתירת היתר השני ודו"ק. והנה במ"ש דלא שייך מיגו דאין אדם משים עצמו רשע הנה כבר כתב הספר כריתות הובא בש"ך בכללי מגו והתומים הביאו באות ק"ה דאין שום חולק בדבר יעו"ש: