שואל ומשיב מהדורא תליתאה · כלל ב׳ סימן ר׳

ראיתי מחלוקת גדול בין הרבנים אחרונים חכמי זמנינו והובא בא"מ ח"ב בתשובותיו סי' כ"ה ונבא על סדר דבריו במ"ש לדחות דברי הרב החולק שחידש דכל היכא שהוא עושה בעצמו הנזק ומתקנו לא מקרי מבריח ארי והקשה הא"מ דא"כ מה השיג הרא"ש בב"ב על הרשב"ם גבי נעילת דלת מהא דאמר תיחוד ותפתח והא שם עשתה הנזק במה שפתחה כמ"ש הרא"ש בהזורק. ולפענ"ד נראה ליישב וטרם יהי' כל שיח אבאר סברת הרב הנ"ל דלכאורה סברתו הפוכה דהשתא כשהוא לא עשה הנזק אמרינן דמקרי מבריח ארי משום דכל ישראל מצווין להציל מכ"ש כשעשה בעצמו הנזק וצ"ל דסברתו הוא כך דבשלמא כשלא עשה הנזק לא מנכר מלתא דעביד לשם כוונת קנין דדלמא עשה להבריח ארי וכל ישראל מצווין ע"ז להציל לישראל אחר כמ"ש הרשב"ם אבל כשהוא עשה הנזק ע"כ דלשם קנין עשה דאל"כ מי ביקש מידו לעשות הנזק ולתקנו וז"ב. ולפ"ז שם בעת הפתיחה כדין עבדה דהיתה אשתו ויכולה לפתוח וא"כ שפיר השיג הרא"ש דאם נימא כמ"ש הרשב"ם דנעילה מקרי מבריח ארי גם הפתיחה לא יועיל דבדין יכלה לפתוח ומה שנעלה אינה רק מבריח ארי וז"ב. ובלא"ה יש לומר דשם דגיטה וחצירה באין כאחד כדמסיק שם א"כ לא מועיל מחמת הפתיחה דבעת הפתיחה ודאי היתה של הבעל ואימת בא הקנין רק בנעילה לבד ואז הוה מבריח ארי וז"ב ומ"ש הרב דמבריח ארי אינו רק ספק אי נתכוין לקנות וע"ז השיג הא"מ דא"כ בנכסי הגר דלא שייך מרא קמא מהראוי לקנות ומ"פ בב"ב דף נ"ג גבי נטל צרור מבריח ארי הוא לישני דמיירי בנכסי הגר כמו גבי מחזיק בשדה אחת דכתבו התוס' דמיירי בנכסי הגר ע"ש. הנה ל"צ לזה דבהדיא כתב הרשב"ם גם בזה דמיירי בנכסי הגר אבל כתב דה"ה לגבי מכר משום דסתמא מיירי וגם שם כתבו התוס' דה"ה לגבי מתנה כל דא"צ מעות וז"פ. אך לפי דבריו יש ליישב קושית התוס' על הרשב"ם דס"ל דנעילת דלת ל"ק והקשו מבונה פלטרין בנכסי הגר ולפמ"ש אתי שפיר דשם בנכסי הגר דלא שייך מרא קמא גם בנעילה לבד קני ואף דגם הראשון החזיק כל דל"ק הראשון שייך קנייה גבי השני ויש להאריך בזה לפמ"ש התקפו כהן סי' נ"ט לחלק בדברי הרא"ש ע"ש. אמנם מאד תמהני דבהדיא כתב הרשב"ם הובא בתוס' שם דאף בנכסי הגר הוה מבריח ארי וע"כ דליתא לסברא זו דבאמת לא מתורת ספק נחתינן לזה רק דכל שלא ניכר הקנין וגם הוא מסלק נזק לא מקרי קנין כיון דכל ישראל מצוין עליו ועיין בחידושי רמב"ן שם מבואר בהדיא הטעם דלכך נקרא מבריח ארי משום דמצווין להציל ואף בנכסי הגר שייך לזרוזי נפשי' ובחידושי לח"מ סימן קצ"ב ולרמב"ם הארכתי בזה באופן שצדקו דברי הרב הנ"ל רק לא מתורת ספק וכמ"ש ומ"ש הנתיבות שם דלא מועיל אף שעושה קלקול ותיקון משום דבעת הקלקול לא הועיל ובעת התיקון הוה מבריח ארי יפה תמה עליו בא"מ מדברי הרא"ש הנ"ל. ואני מוסיף גם מתירוץ שכתב הרא"ש דנעלה בתחלה ואח"כ פתחה ומהפתיחה ניכר שהנעילה הי' לשם קנין הרי דמועיל בכה"ג וז"ב ודו"ק: