שואל ומשיב מהדורא תליתאה · כלל ב׳ סימן ד׳ (ג׳)

והנה מ"ש למעלה דאף דיש בעשה ל"ת דהשמר מכל מקום הו"ל לאו שאין בו מעשה וכ"כ השעה"מ שם. ולכאורה הא הו"ל לאו שיש בו מעשה דהתורה צותה לעשות וישמור שיעשה אך נראה דלא עדיף מלאו הבא מכלל עשה דאינו רק עשה ולא לאו שיש בו מעשה אבל לדחות שפיר יכול לדחות דהא מכל מקום אית ביה לאו והתורה צותה לעשות ושישמור לעשות. ובזה נראה לפענ"ד דלכך צריך להיות בעידנא דאל"כ הל"ת ממש עובר ועושה מעשה בידים מה שהתורה צותה שלא לעשות והעשה אינו עושה בשעת מעשה ומה דעובר על ל"ת ועושה בידים אלים ממה שמקיים העשה אח"כ כיון דכעת אינו עושה מעשה וכעין דאמר ר' יהושיע כשהוספת עשית מעשה וכשלא הוספת אינו עושה מעשה בידים וה"ה בזה ובזה יש לומר מה דר"א שחרר עבדו והשלימו לעשרה אף דאינו בעידנא מכל מקום מצוה דרבים שמוציא רבים י"ח אלים כמ"ש הרא"ש ולא נודע טעמו ועיין מג"א סי' תמ"ו ולפמ"ש אתי שפיר דהרי רק ר"א עבר על ל"ת ועשה מעשה בידים אבל אחרים יקיימו המצוה ולא יעברו בידים ופשיטא דהוה כעין דאומרים לאדם חטא כדי שיזכה חברך כל דלא פשע ומכ"ש כאן דגם הוא יקיים המעשה אח"כ וז"ב. ובזה נראה דלכך דוקא שופר וקריאת התורה וכדומה דרבים מקיימים המצוה על ידי זה שעובר אבל חמץ לא נקרא מצוה דרבים. כמ"ש המג"א שם ומשום דכ"א יעבור ויעשה מעשה בידים טרם שיקיים המצוה וזה לא אמרינן ודו"ק. ובלא"ה יש לומר ע"פ מה ששמעתי מאבי מורי הרב הגאון ני' דלכך צריך להיות בעידנא דאל"כ שמא לא יוכל לקיים אח"כ המצוה ונמצא עבר בחנם על הל"ת ודפח"ח ואני מוסיף דחיישינן למיתה וכדאמר רשב"י שיאמר אני נודר לד' דשמא ימות ויזכור שם שמים לבטלה וה"ה כאן ולפ"ז אנן קי"ל דדוקא למיתה דחד חיישינן ולא למיתה דרבים ולפ"ז מכ"ש דלא חיישינן ברבים שיארע סיבה שרבים לא יקיימו המצוה זה לא חיישינן וז"ב. ובזה נראה ג"כ דחמץ לא מקרי מצוה דרבים דהא כל חד בפ"ע ושפיר חיישינן שמא יארע לו מקרה שלא יוכל לקיים וז"ב ולפמ"ש הרמב"ן בפרשת יתרו דלכך עשה דחי ל"ת שיותר חשוב בעיני הקב"ה מה שאדם מקיים המצוה ממה שאינו עובר א"כ יש לומר דלכך עשה דחי ל"ת ולכך בעי בעידנא דכל דאינו מקיים בשעת מעשה אינו חשוב לדחות ולפ"ז מצוה דרבים יש לומר דיותר חשוב בעיני ד' שרבים יקיימו המצוה אף דלא הוה בעידנא ודו"ק. איברא דלפמ"ש דטעם בעידנא שמא יארע לו תקלה ולכך ברבים לא שייך חשש זה דלרבים לא שייך תקלה דהא רבים הם ולפ"ז קשה דכאן דהשלימו לעשרה ופחות מעשרה ליכא כאן מצוה וא"כ כיון דלחד חיישינן שמא יארע תקלה וא"כ מה מועיל מצוה דרבים דלמא יארע תקלה רק לאחד ושוב לא יהיה כאן מצוה והיא קושיא גדולה ונפלאה ולכאורה רציתי לומר דעכ"פ טרוד במצוה הוא ופטור אף דנאנס ולא עשה דכיון דלא בעי בעידנא והו"ל עכ"פ כמאן דטרוד במצוה ופטור. אבל זה אינו דר"א ס"ל דטרוד בדבר מצוה ולא עשה חייב ועיין פסחים דף ע"ב וא"כ לר"א קשה. אמנם נראה כיון דרק ר"א שחרר ואחרים לא עברו א"כ כיון דהוה עשרה ואם יארע באותן ט' חלילה מקרה ליכא למיחש דהא הם לא עברו וא"כ אין לחוש רק על ר"א לבד וכיון דעל הרוב ליכא למיחש אזלינן בתר רובא דאחד מן הרוב שמאימות דליכא חשש ודו"ק היטב: