שואל ומשיב מהדורא תליתאה · כלל ב׳ סימן פ״ו (ב׳)

והנה מ"ש לעיל דלא מצאתי בגמרא. שבתי וראיתי דהיא גמרא מפורשת דהרי הקיטע דחולק ר' יוסי דאסור משום דמנעל הוא ואף שאינו רק ברגל אחד ואפ"ה אוסר רבי יוסי ודו"ק. והנה רש"י פירש בשבת דף מ"ה דטעמא דר' יוסי דאוסר לפי שאינו תכשיט ותמהו התוספות דביומא אמר רבא דטעמא דר' יוסי דלמא משתמטא ואתי לאתויי ד' אמות ברה"ר. והנראה דהנה התוס' הקשו דהיאך שייך דלמא אתי לאתויי ד' אמות הא אין לו אלא רגל אחד ולא יזוז ממקומו. אך נראה דאין הכוונה דמשתמיט לגמרי רק דמשתמיט קצת מרגלו וא"כ כיון שנראה שאינו רגלו ממש והקיטע אינו עושה רק להראות שהוא רגל כמ"ש הר"ר פורת וא"כ שוב כל שניכר שמשתמיט שוב יש לחוש דלמא אתי לאתויי ד' אמות ועכ"פ משוי הוא וזה דאוסר ר' יוסי כיון דלאו תכשיט הוא שוב הוה משוי ואסור ודו"ק. והנה לא ראיתי ברמב"ם שיביא הדין דקטע רק בשבת ולא ליוה"כ מיהו כיון דאוסר בשבת מכ"ש ביוה"כ דבזה אף ר"מ מודה ועיין שעה"מ שהביא בשם גופי הלכות שהקשה על הכ"מ פי"ד מכלים שכתב דלכך פסק הרמב"ם כר"ע משום דר"ש ס"ל כוותיה ומשמע דתלוי זה בזה והרי הרמב"ם פסק דאין הקיטע יוצא בקב שלו אלמא דלא חשיב מנעל ודלא כר"מ וא"כ למה פסק שם כר"ע וכתב השעה"מ דשאני בשבת משום דחשו דלמא אתי לאתויי ד' אמות ברה"ר ובאמת שכן עלה במחשבה לפני אבל באמת אם נימא כשיטת הרמב"ן א"כ לא קי"ל דמנעל הוא וכריב"נ וא"כ שוב קשה קושית הגופי הלכות. אמנם לשיטת רש"י דמחלק בין עץ לשאר מינים א"כ יש לומר דגם הרמב"ם הוא ס"ל כן ובזה יש להאריך במ"ש הכ"מ דדברי הרמב"ם סתומים ולפמ"ש מבואר דס"ל כשיטת רש"י. אמנם באמת סנדל של סיידין רש"י מסופק אם הוא של עץ או של קש ועיין רש"י ד"ה וריב"נ אבל הרמב"ם פירש דסנדל של סיידין הוא של עץ והכ"מ הביא שכן פירש"י וכן הוא ברש"י ד"ה סנדל אבל גבי רבנן מביא פירושו שהוא של קש. ובגוף קושית הרמב"ן דמכל מקום משוי הוה לכאורה לפי מה שחידש הגאון מוהר"י בבינה לעתים דיוה"כ ל"ש הוצאה ל"ק קושית הרמב"ן אבל כבר סתרתי דבריו ונדפס על שמי בבינה לעתים שנדפס מחדש. והנה מה דנסתפקו אי גם בשל תענית והקשיתי בחידושי בהס"ד דת"צ חמור מיוה"כ אמנם לפי מה דאמרו דביוה"כ לא אכפת לן בתענוג ל"ק: