שואל ומשיב מהדורא תליתאה · כלל ב׳ סימן פ׳ (ג׳)

והנה בש"ק ואתחנן י"ג אב שנת תברך הגיעני שני מהרב הנ"ל והנה הוגבה שם שנית גב"ע ואמרתי לעיין בזה. ולפענ"ד נראה אחר שכבר נשאת באיסור אולי אוכל לחפש היתר. ולפענ"ד נראה דבאמת כל דלא ראינו שום ענין לחוש שמא בא אחר כאן לא חיישינן לזה ואם מצאו עצמות שרופות וכדומה מה"ת לחוש שאיש אחר בא לכאן ומה דחשו בעשנו עלינו בית הוא משום דלא מצאו שום דבר נשרף שפיר חשו דכמו דלדידך אתרחיש ניסא גם לדידיה איתרחיש ניסא אבל כל שמצאו איזה דבר עצמות וכדומה שנשרפו מהראוי לומר דזה נשרף והא דאמר רחב"א גברא חרוכא דשדיא אימא אינש אחרינא אתי לאצולי ואכילתי' נורא ופסתא דידא דשדיא נורא אתלי ביה היינו משום דשם נמצא גברא חרוכא כלו שלם באיבריו ופסתא דידא בפ"ע א"כ חזינן דנמצא עוד אחד אמרינן דלזה שאין אנו מכירין לא שייך חזקת חיים ולזה שהכרנו אמרינן דפסתא דידא הוא מזה שהכרנו וכמ"ש למעלה וסברת רבא היה דאדרבא אמרינן דהפסתא דידא מאיש הבא להצילו ותיכף ברח ואותו איש שנתלה בו נורא אמרינן דנשרף כלו שהרי אתרע בו מלתא ואתלי ביה נורא אמרינן דנבהל ונשרף וזה האיש אחר שרצה להצילו נשרף רק פסתא דידא שרצה לאחוז בו ולהצילו. וז"ש רש"י ופסתא דידא מאיש אחר הבא להצילו כגירסת רש"ל והיינו דזה האחר כשראה שסביביו אכלה אש ברח לו ונשאר פסתא דידא נשרפת ובזה חש רחב"א להיפך אבל כל דלא חזינן סברא דאיש אחר היה לא חיישינן. ומה שהקשה הב"ש מהך דסל"ב. לפענ"ד ל"ק דשם תיכף כשנטבע שלחו אחריו מצודה ומדלא מצאו רק רגל אחד ולא מצאו כולו ובזמן מועט כזה מהראוי היה למצאו כלו ומדלא מצאו רק רגל אחד ע"כ דמאיש אחר הוא שנטבע זמן רב והרגל נשמט ממקומו. ובזה מיושב קושית הב"ש ס"ק צ"א על זקני הב"ח ולפ"ז כל דלא חזינן ראי' שהיה כאן איש אחר פשיטא דלא חיישינן ועיין שו"ב נוב"י מהד"ק חלק אהע"ז סי' מ"ו ולפמ"ש אתי שפיר הכל כנלפענ"ד לפי חומר הנושא ובפרט שהכירו בטביעת עין ארביל אחד ולא חיישינן לשאלה כמ"ש מעלתו ומ"ש מעלתו דהיינו הך דרחב"א ולפמ"ש אתי שפיר. ובזה מיושב מ"ש רש"י ופסתא דידא מאיש אחר וברי"ף מבואר דפסתא דידא הוא מאותו האיש. ולפמ"ש אתי שפיר דרש"י קאי כפי מה שאמר רבא אבל לרחב"א אמרינן להיפך ובאמת לפענ"ד החשש השני דחשש רחב"א משום דמחמת כיסופא ברח לא שייך בזה דלמה יכסוף שהלך לביתו להציל עצמו ונשרף ולמה יברח וש"ה דהי' בי גנני ואתרע מלתא רק בי גנני והוא היה חתן ולכך חיישינן דנכסף שלא יוכל להציל עצמו וברח אבל כאן למה נחוש לזה. אך בשביל זה לבד לא הייתי דוחק עצמי למצוא היתר אבל כיון שכבר נשאת באיסור והגרש"ק התירה והם לא ירצו לחזור בהם אף שהטעו להרגש"ק בגב"ע הם לא ירצו לחזור ע"כ נדחקתי למצוא איזה היתר כנלפענ"ד. והנה כ"ז היה קודם בא הרב מסטעפין אלי אמנם בכ"ג אב היה אצלי והראה לי שכתב להרב הגב"ע השנית ונשתנה מגב"ע הראשון ואעפ"כ כתב שהוא בעמדו עומד ומתיר ולא כתב שום טעם כדרכו ואמרתי אני בלבי שמ"ש שהיא נשאת ע"פ הוראת חכם הנה הוראת חכם אינו שהוראה היה בטעות שכתבו לו בג"ע שקר ובאמת אף אם היתה נשאת עפ"י הוראת חכם מה שדימו למים שאל"ס זה אינו ענין לכאן דשם במים שאל"ס באמת רוב הנטבעים למיתה וגם זה שגלי השפילוהו היה בכלל רוב הנטבעים והרי רוב הנטבעים הם למיתה וא"כ הו"ל רוב ולכך כל שכבר נשאת לא תצא אבל בשריפה כל שאנו אומרים שברח ויצא שוב לא היה בכלל רוב הנשרפים כלל. וגם מ"ש כי ערל אחד הגיד במסל"ת שזה אברם צבי הוא נשרף בביתו. הנה מי יוכל לדעת אם ראה שליהטה אש סביבותיו ואשתהי ולא ראה אותו יוצא או דלמא שהיה בתחלת ביאתו והוא ברח ויצא וע"כ לא נשאת ע"פ הוראת חכם ומכל מקום כבר צדדתי היתר ולא יעורר עוד מחלוקת בזה ודו"ק. והנה ביום ב' תצא וא"ו אלול תבר"ך זכיתי לראות ספר אור זרוע הגדול שזכינו לאורו שנדפס מחדש בזיטאמיר וחפשתי ומצאתי בסימן תשד"מ שהביא הך מעשה דגברא חריכא ושם נמצא מחלוקת הקדמונים אי קי"ל כרחב"א או כרבא יעו"ש בסוף שהביא פירוש חדש ופסתא דידא דשדיא היינו פסתא דידא של הנשרף שהכירו בטביעת עין ואפ"ה חש רחב"א שברח והפסתא דידא נשאר כאן שרוף: