שואל ומשיב מהדורא תליתאה · כלל ב׳ סימן ס״ח (ב׳)

מה ששאל בסוגיא דגידולין בנדרים דף נ"ח שהיאך שייך ביטול הא הוא מתחלת ברייתו ואף שהנוב"י חידש במהד"ב חלק יו"ד סי' נ"ד דבששים אף תחלת ברייתו בטל אבל בישועת יעקב דחה זאת ואמר דהכמות צ"ל בטל ברוב וא"כ איך בטל והנה גוף דברי הישועת יעקב הארכתי בזה ואעתיק כאן בקצרה שאני אמרתי דבאמת מה דצריך לטעם ביטול ברוב הוא לפי שאטו הדבר ברור שנתפשט הטעם בכל התערובות ואנן אמרינן דלמא לא נתפשט ולכך צריך לבטל הכמות ברוב ואם אולי נתפשט צריך ששים ולפ"ז אלו ידענו דנתפשט הטעם ונתבטל שוב ל"צ לבא לביטול ברוב דהא כל הטעם יצא ממנו ונשאר עפרא בעלמא ולפ"ז כאן שבא לעולם בתערובות שוב לא נשאר בו שום איסור והוה כעפרא בעלמא ולא נאסר כלל ושפיר מועיל ששים אף שבא לעולם בתערובות וכמ"ש הנוב"י ולפ"ז ל"ק קושייתו כלל. עוד אמרתי ביישוב קושייתו וקושית בנו הרב הגאון שם ממעביר עציץ בכרם דלפענ"ד נראה דלפמ"ש התשב"ץ לחלק בין הרכבה שכונית להרכבה מזגיות ע"ש בח"ב סי' ד' ולפ"ז כאן דהוה הרכבה מזגיות שפיר בטל אף שהוא תחלת ברייתו מכל מקום בטל דהרכבה מזגיות הוא משא"כ בהרכבה שכונית כל שבא מתחלת ברייתו לא בטל. והנה בשנת תרכ"ג כ"ג סיון ד' שלח הגיעני מכתב מהרב מוה' מנחם מענדיל נ"י דיין ד"ק פעטשנזין ושם האריך על דברת הכרו"פ והפרמ"ג בסי' צ"ד על מ"ש הש"ך בשם המהר"ם מלובלין דהבצלים מותרים דהי' עדיין היתר והקשו הא נעשה החלב שבבצלים נבלה והאריך הוא ע"פ דברי התוס' בחולין דף ק' ד"ה בשקדם דכל שסופו להתפשט לא שייך חתיכה נעשה נבילה והפרמ"ג בשפ"ד סי' צ"ד ס"ק ב' כתב שלא נודע טעמו. ואמר הוא ע"פ מה שאמרו דאפשר לסוחטו דאסור אינו בשביל שלא נתפשט האיסור בכולו רק מטעם כל שכבר קבל טעם נעשה איסור ולא יצא מכלל איסור ולכך כל שסופו להתפשט לא שייך חנ"נ והאריך בזה. והנה אין בזה ממש ובאמת אפשר לסוחטו נאסר משום שא"א לומר שיצא כל הטעם ואף אם נימא שכבר נאסר מכל מקום דברי התוספות וטעמם מבוארים ברא"ש ובהג"א שם דעיקר הכוונה דכל שבכל החתיכה יהיה ששים ואין בנו"ט רק דבמקצת חתיכה באותו מקום שנפל הטפה שם אין ששים נגדו אבל עכ"פ בכל החתיכה בודאי יש ששים א"כ אי אפשר לסיים ולומר דאותו מקום נעשה נבילה דלא נודע מקומו איה ובכל החתיכה יש ששים נגדה וזה הוה כעין מ"ש התוס' דבחצי חתיכה לא אמרינן נעשה נבילה ואף דהרא"ש דחה מטעם דלא אמרינן בחצי חתיכה נעשה נבילה היינו דזה סברא אחריתא דבחצי חתיכה ל"ש נעשה נבילה אף שלא יהיה סופו להתפשט אבל מה שסופו לההפשט בכל החתיכה הוה הטעם דלא שייך לומר שבאותו המקום נעשה רושם דאינו ידוע מקומו ולא נשאר מקום רשום שיפול על זה דבאותו מקום נותן טעם יותר מבמקום אחר וז"ב. ובזה לפענ"ד גם דברי הפרמ"ג מפוקפקים דבאמת בחתיכה אחת ודאי לא שייך לומר דבאותו מקום שנפל נשאר יותר טעם דהרי החתיכה הוא כולו אחת והחמימות שבחתיכה מוליך הטעם בכל אותה החתיכה וז"ב כשמש לפענ"ד. ומ"ש מעלתו על דברת החוות דעת סי' צ"ה ס"ק ד' דבנצלה בקדירה שבשל בה בשר שרי משום דגם הקדירה קבלה טעם ע"י המים והנה דבריו תמוהים כמ"ש מעלתו דאפשר שיש בו שומן ונמס במים והוה ממש ולא טעם ועוד דהטעם הולך בלי מים וגם פוגעים זה בזה ועוד כמה קושיות והנני יוסיף דא"כ יש ג' נ"ט תמיד מהבשר למים ומן המים לקדירה ומהקדירה לבשר וזה לא שמענו. אמנם מה שהקשה החוות דעת מתוס' זבחים דף צ"ו ד"ה אם טש דאכתי קשה דהא הרוטב קבלה טעם בלי אמצעית המים וא"כ ממעט באכילת הרוטב ע"ש. ולפענ"ד ל"מ אם נימא דממעט במקצת אכילה לא נקרא ממעט ועיין כ"מ פי"ב ממעשה הקרבנות ובצל"ח פסחים דף מ"ג ובשעה"מ שם א"כ כאן אינו ממעט רק ברוטב ולא בבשר ולא מקרי ממעט ואף נימא דגם ממעט במקצת הוה מיעוט היינו דוקא כל שעכ"פ אותו מקצת שממעט הוא ממעט בכולו אבל כאן המים שנותן בקדרה זה לא אכפת לן דהוא מים שאינו בא מן הקודש ורק דאותו מים מקבל טעם ממה שיוצא הטעם מן הבשר קודש וא"כ זה ודאי אינו נקרא ממעט דהא אינו כלו מבשר קודש והרוטב הוא יותר ממים וממה שיוצא מוהל מבשר קודש ולא נקרא ממעט בזה כנלפענ"ד. אבל דינו של החוות דעת לפענ"ד בודאי לא נהירא וכמ"ש מעלתו ואני הוספתי בטעמו כדבר האמור למעלה דלא מצינו לומר שהקדירה צריכה לקבל ע"י מים והקדרה מקבל טעם אף בלי אמצעית המים כנלפענ"ד: