שואל ומשיב מהדורא תליתאה · כלל ב׳ סימן נ״ט (ג׳)

והנה במ"ש למעלה בדברי תשובת מיימוני נתיישב מה דקשה לי טובא במ"ש לתמוה דאף דנדרה ע"ד רבים הבעל יכול להפר והא הבעל אינו יכול להפר רק ביום שמעו ואטו מיירי שהיה ביום שמעו והרי בשעה שהדירה ע"ד רבים היה קודם זמן רב ואיך חששו שמא יפר לה בעלה. ולפמ"ש אתי שפיר דבאמת מה שהדירה שלא תחזור בה זה ל"ש לבעלה ולא היה צריך להפר כלל גם לא היה יכול להפר דאינו עינוי נפש ולא מדברים שבינו לבינה אבל כיון דר' יעקב התירה בשביל זה ופ"כ מה דלא חש שמא תתעבר הוא משום דא"כ תוכרח לעבור על נדרה ולכך לא תשמש שלא תעבור על נדרה שפיר הקשה דא"כ שוב הוה עינוי נפש ויוכל להפר כעת אף ששמע כבר דאז לא ידע שאסור לשמש עמה אבל כעת נודע לו בודאי הוה עינוי נפש ויכול להפר והוה כעת יום שמעו ועיין סי' רל"ז סכ"א ביו"ד דבכהאי גוונא שחשב שאינו יכול להפר ואח"כ נודע לו שהוא עינוי נפש יכול להפר אח"כ וז"ב ודו"ק וראיתי בישועת יעקב סי' י"ג שהביא תשובת מהר"ם בר ברוך דפוס פראג סי' תתס"ד שכתב דלכך לא חש רבינו יעקב מקורקב שמא יפר לה בעלה דמיירי שנדרה בפני בעלה ואמר קיים ליכי וע"ז הקשה דא"כ למה לי שידירה ברבים הא כל שנדרה בפני בעלה והבעל קיים לה שוב אינו יכול החכם להתיר דכל הנודרת ע"ד בעלה היא נודרת וגם הקשה הא יכול להשאיל על הקיום ע"ש. ולפמ"ש יש לומר כיון שהבעל לא ידע אם נוגע לו א"כ אם אמר קיים ליכי יכול להשאל אף לאחר יום שמעו דיכול לומר לא הייתי יודע שנוגע לו ולכך הדירה ע"ד רבים דכל הטעם דהבעל יכול להפר אף שנדרה ע"ד רבים משום דכל הנודרת ע"ד בעלה היא נודרת וכאן שאמר לה הבעל קיים ליכי א"כ רצה בנדרה שוב לא יוכל להפר לה מה שנדרה ע"ד רבים ודו"ק אבל בשו"ת מיימוני שפיר הקשה ע"ז דאכתי יכול להפר דלא ידע שהוא עינוי נפש ולכך קיים לה ודו"ק היטב: