שואל ומשיב מהדורא תליתאה · כלל ב׳ סימן נ״ו (ג׳)

והנה ראיתי בשו"ת תה"ד סי' רכ"ח פלפול גדול בזה ואמרתי לבארו והוא מיירי שם בטעה בחק תוכות שכתבו שי"ן במקום ע' ואח"כ תקנו וכתב ג"כ דלפי דברי תוס' אלו יש לגזור גם בחק תוכות אטו כתיבה וכמו בשלא לשמה וע"ז כתב דלכאורה יש לומר דדוקא בשלא לשמה גזרו משום דשכיח טפי אבל לא בשאר פסולים והביא דאחד מהגדולים נחלק עליו ואמר דלפ"ז מה מקשה התוס' ריש גיטין מ"ש דגזרו בשביל לשמה ולא בשביל שאר פסולים ולמה לא משני דשאני לשמה ממחובר. ואני תמה על עצמי דעיקר החילוק שבין לשמה ובין מחובר הוא בזה והתוספות שהקשו דמ"ש דאין בקיאין לשמה משאר דברים ותרצו שאני לשמה דשכיח טפי וגם שלא משמע להו ע"ש וא"כ באמת תירצו כן. וגם מה שהקשה התה"ד ממה דמקשו התוס' דלמה ר"מ פוסל בלשמה אף בדיעבד ממחובר ולמה לא מחלקו בין לשמה ובין מחובר תמה אני על עצמם דכיון לדברי התוס' דף ג' ד"ה וכי ומה קושיא דניהו דגזרו טפי בלשמה אבל בגוף הדין בעצם אין חילוק בין פסול לשמה ובין מחובר ושפיר הקשו התוס' וניהו דרבנן גזרו טפי בלשמה דשכיח אבל בשביל זה לא ישתנה הדין דלא יגזרו במחובר כל שפסול מה"ת וז"פ וברור. ומ"ש התה"ד ראיה דלא בכל מילי גזר חתימה אטו כתיבה דא"כ מה יועיל שמות מובהקין נגזור חתימה אטו כתיבה והאריך בזה דלמה בלשמה לא גזר ע"ש שנדחק. ולפענ"ד לק"מ לפמ"ש הכ"מ פ"ג מהלכות גירושין ה"ח וכ"כ בב"י סי' קל"ב לחלק דהיכא דהפסול ניכר לא שייך למגזר חתימה אטו כתיבה אבל היכא דאינו ניכר גזרינן א"כ בשמות מובהקים דניכר לא גזרינן ודו"ק. והן נסתר מחמתו מה שרצה אחד מהגדולים שם לומר דבמחיקה דניכר יש לגזור יותר והרי מהרמב"ם מבואר להיפך וכמ"ש הכ"מ. ומה שרצה התה"ד לחדש דמה דאמרו מודה ר"א במזוייף מתוכו לא קי"ל כן ורק לרבה הוצרכו לחדש זאת אבל לדידן דקי"ל כרבא כל דליכא למיחש דלמא אתי למסמך עלייהו לא גזרו וכקושיית התוס' לפענ"ד זה אינו דא"כ קשה מאי קאמר היכא דאיכא עדים בעי כדאמר ר"א מודה ר"א במזוייף מתוכו ומה ראייה מר' אבא דהוא מיירי במקום דיש חשש דלמא אתי למסמך משא"כ כאן וכקושית התוס' וע"כ דלא מסתבר הש"ס לחלק כן וכמ"ש התוס' לתרץ או כמ"ש הרשב"א בחידושיו וא"כ מבואר דקי"ל כן. ומ"ש בדברי הרמב"ם פ"ג מהלכות גירושין ה"ח הנ"ל הנה גם הוא הרגיש דיש לגרוס פסול וכן הוא לפנינו הגירסא אלא שהוא פסול ולמה אינו בטל ומהתימה שבכ"מ ובב"י לא הביאו כלל הגירסות ולא ציינו לדברי התה"ד וברמב"ם שלפנינו כתב המגיה ונ"ל שהוא שפת יתר ולא חלי ולא הרגיש שהתה"ד נדחק בהגירסא ודו"ק. ומה שהביא דברי הא"ז ונדחק בהם. הנה גם הרשב"א רצה לומר דכל דיש עדים תחומים וכתב קאי גם אעידי חתימה. ובזה מיושב קושית התוספות וא"כ אין ראיה מדברי הא"ז ועיין בר"ן ס"פ. המגרש בביאור השיטות אי ר"א מכשר בע"ח ע"ש. והנה גם התה"ד לא ברור לו זאת וא"כ כל שחיסר העשירית בודאי מקרי מזוייף מתוכו ובנ"ד גרט טפי דבאמת גרש בע"כ ופסולין העדים דאטו העדים יודעין שעושה כדין וא"כ אין כאן לא ע"ח ולא ע"מ ובודאי פסול. והנה בתה"ד שם לבסוף חולק במ"ש התוס' בהזורק דף פ' דכל דל"צ למכתב אף בשינה כשר ע"ש שמחלק דדוקא במה דלא תקנו חז"ל. ובזה הן נסתר דברי העבה"ג סי' נ"ה וכבר חלקו עליו הצ"ץ ובכנסת יחזקאל סי' ע' אבל אם היו רואין דברי התה"ד הי' כותבין עליו יותר ואף שמצאתי שבעל עיטור ס"ל דאף בשינה שם אביו כשר כמ"ש בהרבה תשובות אבל עכ"פ מה שלמד מדברי התוס' הוא תמוה ועיין בנוב"י מהד"ק חלק אהע"ז סי' פ"ט. וגם הוא לא נזכר מדברי התה"ד ועיין בפסקי מהרא"י סי' י"א וסי' י"ט ומ"ש בטוש"ע סי' קכ"ז סי"א י"ב י"ג ובג"פ שם וגם אני רציתי לחלק מדעתא דנפשאי דבכה"ג לא שייך משום זנות ולא משום פירי ובמהרא"י מצאתי שהרגיש בזה ודחאו. והנה מ"ש עוד חסרון בהגט שלא קראו קודם הנתינה ואף שקראו אחר הנתינה. הנה בזה ראינו כמה גדולים דברי חז"ל שצוו לקרותו קודם הנתינה שאז ירגישו הפסולי הגט אם יהיו משא"כ לאחר נתינה אז יוכל להיות מכשולות שיסמכו לאשר כבר נתנו הגט ויהיה מקרי דיעבד ועכ"פ בכאן הגט פסול: