שואל ומשיב מהדורא תליתאה · כלל ב׳ סימן נ״ב (ב׳)

והנה באבני מלואים הקשה בסי' קכ"ז לשיטת הראב"ד דגט מאוחר הוה כאלו התנה שלא תוכל לגבות כתובתה עד יום פלוני שכתב בגט אבל הגט חל מעכשיו וע"ז הקשה דא"כ הו"ל תנאי קודם כתיבת התורף ע"ש וכבר כתבתי בזה בתשובה אחת שגם אני הרגשתי בזה וכעת א"י מקומו. וכעת נראה דאם נימא דהזמן דאינו תורף כמ"ש הב"י סי' קכ"ג ועיין פר"ח שם וא"כ עד שנכתב הזמן המאוחר בגט לא היה תנאי רק בעת שנכתב הזמן והוה לאחר כתיבת התורף וצ"ע בזה וראיתי בשו"ת מהרי"ט בראשונות סי' ס"ו שהאריך לתמוה על הרמב"ם כפי הבנת הה"מ דהוא מחשש ברירה והאריך דהא בתנאי לא שייך ברירה והאריך בראיות. ואני תמה על עצמי דהרי הרמב"ם בעצמו כתב באותו פסק כל דיני תנאי בגט ואח"כ בה"ז ביאר כיצד מגרש אדם ע"ת לא שיאמר כתבו גט לאשתי על תנאי זה או כתבו ותנו לה על תנאי ואצ"ל שלא יכתוב בתוך הגט ע"ת זה גרש פלוני את פלונית אלא כיצד עושה אומר לסופר לכתוב ולעדים לחתום וכותבין גט כשר בלא שום תנאי בעולם ואח"כ נותן לה הגט וא"ל הר"ז גיטך או הרי את מגורשת ע"מ כך וכך או יאמר להם או לשליח תנו לה גט זה ע"מ כך וכך הנה ביאר בהדיא שאם מתנה עם השליח או לה בעצמה בעת הנתינה ע"מ כך וכך כשר ובלבד שלא יאמר בעת הכתיבה והחתימה וכ"כ מהריב"ל ומהתימה שהרמב"ם בעצמו הקדים זאת וא"כ ל"ק על הרמב"ם דכל התנאים שהיו בשעת הנתינה לא אכפת לן והטעם פשוט דכל שהעדים לא ידעי וכתבו וחתמו בלי שום תנאי מה בכך שהוא חשב ע"ת הא מחשבה אינה פוסלת בגט והרי היה יכול לחזור בו בשעת הנתינה ולא יתן על תנאי והגט כשר וכן מצאתי בחידושי הרשב"א בגיטין דף פ"ד שכתב ליישב קושית הראב"ד דכל שבנתינה לא היה תנאי רק בכתיבה אמר לעדים שלא יתגלה רק לאחר יב"ח זו לא מקרי תנאי ע"ש וא"כ מכ"ש דאם בשעת כתיבה לא אמר לעדים כלום רק לאח"כ בשעת הנתינה פשיטא דלא מקרי תנאי בגט וז"ב. ובגוף קושית הראב"ד ל"ק ע"פ מ"ש המהרי"ט שם דכיון דעכ"פ תהיה מגורשת לאחר י"ב חדש בכה"ג לא מקרי תנאי בגט וז"ב ומהתימה על המהרי"ט שלא הרגיש בקושית הראב"ד דמשמע שלא כדבריו וצ"ע. ומ"ש לשיטת הרמב"ם והה"מ דהוא מחשש ברירה א"כ היה לו להיות גט בטל ולא פסול לבד. לפענ"ד כבר ביאר הרמב"ם בתשובה שהובא בהה"מ שדבר זה הואיל ושרשו מן התורה שבעי ספר כריתות אבל התנאי אינו רק אגד דעלמא שיכול להיות שיתקיים התנאי ואינו רק ספק גירושין ולא נוכל לקרותו בטל. כן הבנתי מתוך דברי הרמב"ם בתשובה כיון שמה"ת לא נתבאר שאין זה כריתות רק חז"ל אמרו שאין זה כריתות גמור אינו רק פסול ולא בטל. ומה שהאריך בדברי הירושלמי שאינו כפי הבנת הה"מ הנה בזה גם הרמב"ן וכל הקדמונים תפסו שלדברי הירושלמי הוא תלוי בחשש ברירה א"כ דברי הה"מ נכונים. ויש לי להוסיף במ"ש הרמב"ם דאם התנה בשעת נתינה אינו מקרי תנאי בגט. ויש להמתיק הדברים דכל חשש שלא כרות לשמה ובעינן ספר כריתות והרי אמרו בגיטין דף פ"ח אימור דאמר ר"א כתיבה לשמה אבל נתינה לשמה לא בעי וא"כ ל"ש חשש כריתות גבי נתינה. ועכ"פ מבואר דברי המהריב"ל ברמב"ם גופיה. ואני תמה על כל האחרונים שלא הבינו דברי המהריב"ל ועיין בישועת יעקב שגם בעיניו נפלא דברי המהריב"ל והביא דברי המכתב מאלי' ולפנינו דברי הרמב"ם מבואר כן שטרם שהביא דין תנאי קודם כתיבת התורף הביא כה"ג דבר זה שבנתינה לא אכפת לן בתנאי והרי"ז מבואר באר היטב ומ"ש המהרי"ט לחלק בין אמר לאיזה שתצא בפתח תחלה לא שייך ברירה אבל לאיזה מהם שארצה אגרש שייך ברירה כן כתב הרמב"ן פרק כל הגט ע"ש אבל באמת גם הרמב"ם מודה בתנאי דלא שייך ברירה רק כל שכתב בגט לא נכתב לשמה ולא הוה כריתות וכמ"ש ודו"ק: