שואל ומשיב מהדורא תליתאה · כלל ב׳ סימן מ״ז (ב׳)

שאלה ותשובה, בנוסח המקורי.

הנה בשנת תברך ט' אדר שני סיפר לי הרב מו"ה יונה נין ונכד להגאון מו"ה שלמה ז"ל אבד"ק לונדן בהגאון דו"ז מוהר"ץ ז"ל אבד"ק ברלין והוא מיושבי ירושלים וכאשר בא למדינתינו נשאל ב"ק פרעמיסלא אודות שאיש אחד נתקוטט עם אשה אחת לפני ב"ד ואמר בתוך הדברים שבא עליה בהיותה אשת איש והיא הכחישתו ואח"כ מת בעלה וזה האיש נשא אותה אשה ואמר האב"ד דשם דאסורה עליו דשויא אנפשיה חתיכה דאיסורא וע"ז רצה הרב הנ"ל לחדש דלפי מ"ש הראב"ד בהשגות פח"י מהלכות א"ב ה"ט דכל שלא נתקבל דבריה בעת ההיא לא שייך שויא אנפשה חתיכא דאיסורא וה"ה כאן בעת ההיא נאסרה בלא"ה עליו משום אשת איש ול"מ לחול איסור סוטה עליו דאיסור אשת איש חמור וא"כ אף אח"כ לא חל. וע"ז השבתי דאף דגם בלבי עלה כדברים האלה וכן הגדתי לו טרם שגמר דבריו שכוונתו להך דהראב"ד. אבל אינו דומה דכאן הרי נ"מ לקברו בין רשעים גמורי' וא"כ חל גם אז האיסור עליו ובלא"ה אם נימא דשויא אנפשיה חתיכה דאיסורא הוא מתורת נדר והרי לדעת רבים מהפוסקי' ובטוש"ע יו"ד סי' רט"ו על איסור חל הנדר כמבואר שם וא"כ כאן חל האיסור עליו אף שהוא אסור. מיהו יש לומר דשאני התם דאיסור נדר חמור מנבילות וטריפות דהוה עשה ול"ת אבל כאן דאיסור אשת איש חמור ולא מצי לחול אך נראה דמצי לחול דהרי איסור א"א יוכל להיות שיפקע במות בעלה ואיסור סוטה לעולם על הבועל וא"כ שוב הוה איסור מוסיף ומידי דהוה כמ"ש התוס' ביבמות דף ל"ג דכל דישנו בשאלה מצי לחול וה"ה בזה וע"ש שכתבו דאיסור אחות אשה חייל על איסור אשת איש דאסור אשת איש יש היתר בחיי אוסרה ע"ש וא"כ ה"ה כאן וז"ב כשמש ועיין בא"מ סי' י"א ס"ק ב' ודו"ק. אמנם בגוף הענין דשויא אנפשא חתיכה דאיסורא לא שייך בזה דכל דלא אמר דרך הודאה רק לפי שנתקוטט עמה לא מקרי הודאה לאסור ומידי דהוה אם אמר דרך שיחה בעלמא מכל שכן בזה דאמר דרך קטט בכה"ג אפשר דלא שייך שויא אנפשי' חתיכה דאיסורא כנלפענ"ד. ומיהו אם נימא דשייך שויא אנפשי' חתיכה דאיסורא לפענ"ד אף אם נימא דדומה להך דראב"ד נראה עכ"פ שצריך לומר אמתלא דאנן לא טענינן ליה. ובזה נראה לפענ"ד לדחות ראיית הה"מ מהך דכתובות דשם עכ"פ מיגו ודאי הוה דהרי עכ"פ צריך אמתלא המקובלת לב"ד וא"כ שוב עכ"פ מיגו טובה הוה ודו"ק היטב:
נחלת הכלל · Lemberg, 1865-1890

על התשובה הזאת

זהו מקור הלכתי מתוך שואל ומשיב מהדורא תליתאה, מוצג בנוסחו המקורי ובלי עריכה. תשובה הלכתית נכתבה לשואל מסוים, בזמן מסוים ובנסיבות מסוימות, ואין ללמוד ממנה למקרה אחר בלי הכרעה של פוסק. הצגתה כאן היא לצורך לימוד המקור בלבד.