שואל ומשיב מהדורא תליתאה · כלל ב׳ סימן מ״ד (ג׳)

ובגוף הסוגיא קשה לי בהא דאמר מה מכשיר ומכפר בפנים עשה בו מכשיר כמכפר ופירש"י דאשם מצורע לא חלוק משאר אשמות וקשה לי דהא יש חילוק דאשם מצורע בא בן שנה ואין לדמיו קצבה ושאר אשמות בני שתים ויש לדמיו קצבה וצ"ע. והנה בשנת תרכ"ה אור ליום ה' כ"ז שבט היה אצלי הרב הה"ג מו"ה יצחק שמעלקיש נ"י האבד"ק ברעזאן והקשה בהא דאמרו בחולין פ"ב ועגלה שחיטה לאו ראויה והא תנן נמצא ההורג וכו' וע"ז הקשה לפמ"ש המלמ"ל פ"י מהלכות רוצח בשם התוספתא הובא בר"ש פ"ק דפרה משנה א' דעגלה נפדית כמו פרה וא"כ כי היכא דמקשה על פרה והאמר ר"ש פרה נפדית על גבי מערכתה ה"ה בעגלה הא כיון דנפדית הו"ל שחיטה ראויה ויפה הקשה. אמנם נראה דהתוספתא ע"כ היא אם נימא דעריפתה הוא דאוסרתה שייך לומר דנפדית אבל אם נימא דמשעת לקיחה הוא דאוסרתה או ירידתה לנחל איתן אוסרתה לא שייך לומר דנפדית דהא עגלה אינו לא קדושת הגוף ולא קדושת דמים רק איסור והוא כקונמות דכקדושת הגוף דמי והטעם דלא שייך בזה ענין קדושה רק איסור והרי איסור נאסרה תיכף ואף למ"ד הזמנה לאו מלתא היא סובר דעגלה ערופה דהוה קדושה עצמה נאסרת וא"כ ל"מ פדיון דאיסור' שוה כקדושת הגוף וז"ב ולפ"ז שפיר מקשה להס"ד רק מנמצא ההורג ולא שייך לומר דיש לה פדיון דהא ס"ד דמשעת לקיחה נאסרת וז"ב. ובזה נראה לפענ"ד דלפי מה דפסק הרמב"ם כר' ינאי דירידתה לנחל איתן אוסרתה שוב אינה נפדית לאחר ירידתה לנחל איתן והמלמ"ל כתב בפשיטות דברי התוספתא וזה אינו (ומיהו י"ל כיון דאינו אלא לאו). ובזה יש ליישב דברי המהרש"א בקידושין דף נ"ז ממה שתמה הפ"י עליו ומה דלא משני כאן קודם ירידה הוא משום דקודם ירידה שלא נאסרה כלל מה קמ"ל ובשלמא על ר' ינאי מקשו דהא אינו אלא הזמנה ור' ינאי אפשר דס"ל דהזמנה מלתא היא והו"ל כגוף קדושה אבל ר' יוחנן ס"ל כרבא וא"כ אינו משנה דיכול לפדותה ודו"ק כי קצרתי: