שואל ומשיב מהדורא תליתאה · כלל ב׳ סימן מ״ד (ב׳)

מ"ש מעלתו בדברי הרמב"ם פט"ז ממאה"א וכן כל בע"ח חשובין הם וכו' או צפור מצורע השחוטה באלף צפורים. וע"ז הקשה דהרי הרמב"ם פי"א מט"צ ה"ז כתב דאינה נאסרת אלא בשחיטה. הנה לכאורה יפה הקשה אך לפענ"ד מזה ראיה ברורה למ"ש האו"ה וכן קי"ל בסי' ק"י ס"ב בהג"ה דגם לאחר שחיטה כל שאינו בע"ח קטנים חשובים חתיכה הראויה להתכבד ולא בטלים א"כ שפיר משכחת לה בצפורים גדולים ובפרט צפורי מצורע דהם חשובים והם דרור ולא בטלים וכל חשיבות בע"ח הוא משום דחהר"ל. ומזה סתירה למ"ש הט"ז שם דחשיבות דבע"ח הוא מטעם שהם חיים אף שאינם ראויים להתכבד ע"ש והרי הרב הרמב"ם אומר בפירוש דבע"ח החשיבות הוא משום שהם ראויים להתכבד ואף בשחוטים וכמ"ש וקרי לי' בע"ח. עוד יש לי לומר דבר חדש דהנה יש להסתפק אם מתחלת שחיטה נאסרת או לבסוף. ולכאורה יש לומר דבתחלת שחיטה נאסרת דהרי באמת אמרו דצפורי מצורע לכך נאסר משעת לקיחה דאין לו גבול אח"כ. ולכאורה קשה הא יש גבול בתחלת שחיטה אך ר"ל לשיטתו דס"ל אינה לשחיטה אלא לבסוף א"כ עד סוף שחיטה אין לו שם שחיטה ושוב אין לו גבול כלל אבל לר"י דס"ל ישנה לשחיטה מתחלה ועד סוף א"כ שוב יש לו גבול מתחלת שחיטה ולפ"ז למה דקי"ל כר"י בזה כמ"ש רבינו פ"א מפסולי המוקדשין הלכה ח"י ופ"ד מהלכות שחיטה שוב מתחלת שחיטה נאסרת והרי היא עדיין כחיה לכל דבריה כל שמפרכסת והו"ל בע"ח ושפיר לא בטל ודו"ק. איברא לענין המשולחת לשיטת התוס' ודעימיה דנאסרת בזה יש לעיין דבשלמא השחוטה מתחלת שחיטה נקרא שחיטה עד לבסוף אבל זה בשחוטה דעכ"פ לבסוף נשחטה אבל המשולחת דלא נשחטה לבסוף ועיקר איסורה בא בשביל השחוטה והרי עיקר אסורה של השחוטה הוא בשביל דלבסוף דשחטה והוה התחלה אבל לענין המשולחת נראה דאינה נאסרת עד לבסוף כנלפענ"ד. ובזה מיושב מה שהקשה בטעם המלך לשיטת הרמב"ם כפי הבנת המלמ"ל דגם המשולחת נאסרת א"כ למה נקט הרמב"ם פט"ז ממ"א לענין השחוטה וטפי הו"ל למנקט לענין המשולחת דזה יתכן יותר ענין בע"ח. ולפמ"ש אתי שפיר דהמשולחת דנאסרת לבסוף השחוטה ועיקר איסורה בא בשביל השחוטה והרי השחוטה בעצמה היתה בטלה לבסוף השחיטה מכ"ש המשולחת וצ"ע בזה אבל מ"ש בגוף הענין נכון: