שואל ומשיב מהדורא תליתאה · כלל ב׳ סימן מ׳ (ב׳)

מכתבו הגיעני מ"ש באשה שיש לה מכה באותו מקום מן הצדדים ולפעמים נעשה המכה גדולה כמו בועה גדולה מאוד זובה לחה ודם ובכל פעם שבודקת עצמה אם היא נזהרת שלא תגע במכה אז העד נקי מכל וכל ואם היא אינה נזהרת ונוגעת באותו צד שהמכה בו אז כואב לה הרבה וגם מוצאת בכל פעם על הכתונת דם מחמת זה ויש לה ווסת כדרך שאר נשים וע"ז כתב מעלתו שהדין מבואר בסי' קפ"ז ס"ז וכאן כ"ש היא שיודעת שהמכה מוציאה דם וכמה הוכחות שבא מחמת מכה ואף שדם מכתה היא עם ליחה ומה שמוצאת על העד הוא רק בדם גרידא מכל מקום אינו מעכב דהנוב"י סי' נ"ז כתב דדם היוצא מעצמו אינו דומה לדם שיוצא ע"י דחיקה וה"ה בזה ע"י הבועה יוצא דם וליחה ואח"כ א"י רק דם גרידא ע"ש ובלא"ה נראה דכל דהדם בעצמו אינה משונה לא אכפת לן אם יוצא בלי ליחה או עם ליחה ומה שהאריך לענין הפסק בטהרה והביא דברי הזכרון יוסף חלק יו"ד שהובא בס"ט סי' קצ"ז ס"ק כ"ג הנה א"צ לאריכת דברים דכל שיש הוכחה שבא מדם המכה והעד בראשו נקי פשיטא דמקרי הפסקה בטהרה ואף להח"ץ דבעי ספורים לפנינו בכה"ג דהעד בראשו נקי הוה כספורים לפנינו ומ"ש דיש לחוש דלמא כבר יצא דם לבה"ח לא ידעתי למה נחוש לזה הא איכא הוכחות ואומדנות דזו נקיה וטהורה ודם מכה הוא וז"פ. אמנם בשעת ווסתה ודאי דטמאה דאל"כ לא תטמא לעולם ועיין בשו"ת אא"ז הח"ץ ז"ל סי' נ"ו גם מ"ש הפרישה סי' קפ"ז ובט"ז דכשהם לפנינו הדמים יכולין להבחין אם הן דומים ועיין בשו"ת אא"ז הח"ץ ז"ל סי' ק"ג ודו"ק ובחות יאיר מחלק בין שהם לפנינו אם יוכל בכה"ג להבחין וזה כדברי הפרישה יעו"ש ודו"ק: