שואל ומשיב מהדורא תליתאה · כלל ב׳ סימן ל״ט (ב׳)

מכתבו הגיעני עש"ק אדר שני תבר"כ. והנה מ"ש על דברת הש"ך בחו"מ סי' מ"ג ס"ק כ"ט שכתב דאין לפסול השטר בשביל הפסד בעל השטר דיאמר מה לכם בפסידא דילי וע"ז הקשה מדברי התוספו' ביבמות דף למ"ד ע"ב ד"ה כתב. במחכ"ת ל"ק דשם תקנה תקנו שיהיה פסול בכתב בו זמן שלפעמים לא יקדים ויהיה הפסד לאשה א"כ עשו תקנה כוללת ואז האשה באמת לא תתרצה רק שלא תדע הדין וא"כ יהיה מגיע לה הפסד שלא כדין אבל במקום שהלוקח רוצה להפסיד לעצמו לא קפדינן וז"ב. ומה שהקשה על דברת הב"ח והט"ז או"ח סי' ל"ב ס"ק ח"י דגם בשבת אמרינן דראוי לגרור וע"ז הקשה מדברת הרשב"ם בב"ב דף ק"נו ד"ה בשבת אמרו. הנה קושיא זו ראיתי בספר ק"ס למחבר זמנינו אבל ל"ק דאין כוונת הב"ח מחמת דראוי לבילה רק דכל דהס"ת כשר א"א לומר דבחול כשר הס"ת ובשבת פסול. ומ"ש על מ"ש בש"ע או"ח סי' תס"ו דדם אינו מחמיץ והוא מהב"י שהביא בשם רי"ו דמ"ר מחמצינין ודם אינו מחמיץ וזה כתב מעלתו דנ"ל שצ"ל ברי"ו ור"מ כתב דהיינו רבינו מאיר שהביא המרדכי בב"י שם דס"ל דמ"ר אינו מחמיץ וטעו הסוברים וכתבו ד"ם. והנה דבריו נכונים אבל צ"ע על המרדכי בשם ר"מ מדוע לא הביאו דברי הש"ס נדה דף ס"ב וס"ג מי רגלים שהחמיצו וכמה חימוצן שלשה ימים וע"ש בתוס' מיהו שם הכוונה שהסריחו וצ"ע בזה ועיין רמב"ם פ"ט מהלכות א"ב הלכה ל"ח ועיין פר"ח באו"ח שם: