שואל ומשיב מהדורא תליתאה · כלל ב׳ סימן ל״ח (ג׳)

עוד יש לי לומר דבר חדש דהנה מבואר בחו"מ סי' פ"ב דאם היה המלוה והלוה שניהם ת"ח משבעינן ליה ולפ"ז הרי מבואר סי' ט"ו דיתום קודם לאלמנה ואלמנה קודם לת"ח ומבואר שם בסמ"ע דכ"ש יתום דקודם לת"ח א"כ חזינן דיתום עכ"פ יש לו דין ת"ח ואף דשם נלמוד מקרא עכ"פ לפענ"ד כאן בדרבנן ודאי דעכ"פ יתומים דין צורבא מרבנן אית להו וכיון שכן שוב משבעינן ליה וא"ל דכיון דאין טוענין להם רק כל מה שיכול אביהם למטען והרי אביהם לא היה ת"ח דזה אינו כיון דאם היה ת"ח הי' משביעין אותו שוב יתומים דהם יש להם דין ת"ח שוב משביעין אותו כמו דהיו טוענין לאביהם אם היה ת"ח ודו"ק היטב. והנה במה דמבואר בחו"מ סי' פ"ב דאם שניהם ת"ח דאז חזר הדין נראה לפענ"ד דזה דוקא באם שניהם ת"ח חיים אבל אם אחד מת לא מזדקקינן להשני דכל הטעם הוא דהוא בזיון לת"ח וכל שהאחד מת כבוד חבירו החי חשוב יותר וכעין שכתבו לחלק לענין אשת ת"ח לאחר מיתה ועיין בסי' רמ"ב ביו"ד בט"ז ומ"ש ביד שאול שם ועיין בכנסת יחזקאל סי' צ"ה שמחלק בין סתם למדן למי שתופס ישיבה ע"ש ולפענ"ד העיקד דכל שהוא למדן נקרא צורבא מרבנן כל שקובע עתים לתורה: