שואל ומשיב מהדורא תליתאה · כלל ב׳ סימן ל׳ (ג׳)

בשנת תרכ"ט ד' תבא הקשה אותי הרב החריף מוה' מאיר בראם נ"י במה שהאריכו הרמב"ן והרמב"ם אי אזהרת ולא יבואו לראות כבלע את הקודש הוא אזהרה במקדש או במשכן דוקא וע"ז הקשה דביומא דף כ"ד פריך הש"ס והכתיב ולא יבאו לראות כבלע את הקודש הרי דהש"ס פריך מהכתוב הלז ומשמע דנהוג גם במקדש ולק"מ דע"כ לא נחלקו אלא אי היה אזהרה על הלוים שיכניסו לנרתקן גם במקדש אבל פשיטא דגוף הראיה אסור ושפיר פריך היאך הראו להם את הכרובים ודו"ק. מצוה ל"ג וכבר מבואר בספרי שלבישת הבגדים הסמ"ע וכו' בזה יש ליישב קושיית ש"א לענין כלאים בבגדי כהונה דיש לומר דכיון דמצות לאו להנות נתנו אף שהנאת הגוף בהדי מצותו אסור אבל כל שאהרן לא נתכוין רק לשם המצוה בלבדה ליכא איסור דכלאים דוקא הנאת לבישה אסור וכאן לא נתכוין להנאת הגוף כלל ועיין בשו"ת הנספחות למפה"י בשו"ת להגאון מוהר"ם בנעט ז"ל. מצוה קצ"ד שצונו להשיב הגזילה בעצמה ובתוספת חומש הוא תמוה דכל שלא נשבע לא שייך חיוב חומש וצע"ג. מצות קנ"ג עיין רמב"ן ועיין בשיטה מקובצת ביצה דף ד' גבי נולדה בזה והאידנא שכ' שם כהרמב"ן. מצוה קנ"ד שנשבות בשבת לא ביאר רבינו רק העשה ולא הל"ת ובשאר י"ט מצוה קנ"ט ביאר העשה ול"ת ועיין מצוה ק"ס וקס"ז וגם מצוה קס"ה וקס"ו וקס"ז תמצא שינויים שבאחת ביאר העשה ול"ת ובאחת לא ביאר וצ"ע. מצוה קנ"ה שצונו לקדש השבת ולא ירבה דברים שנזכר בה יציאת מצרים הנה בכניסתו מוזכר יציאת מצרים ואמרו בפסחים דף קי"ז שמצוה להזכיר יציאת מצרים אף שבחבורו היד פכ"ט מהלכות שבת לא הזכיר וצ"ע שגם כאן לא הביא הך דפסחים דף קי"ז הנ"ל אבל ביציאתו לא נזכר יציאת מצרים רק מעלת השבת ולא יציאת מצרים וצ"ע בכ"ז. מצוה ר"ה הביא הספרי יכול אתה מוכיחו ופניו משתנות ת"ל ולא תשא עליו חטא אינו מובן אם צריך להוכיחו איך אפשר שלא יזכיר לו החטא. אך לפענ"ד ע"פ מה שפירשתי באורך שאף מי שצריך להוכיח צריך שיאמר שזו עבירה גדולה וכדומה וזה ממילא מובן שעליו כוונתו אבל לא יאמר לו ברבים לנוכח שחטאת בזה שהרי פניו משתנות וע"ז אמרה תורה הוכח תוכיח את עמיתך אבל לא תשא עליו החטא דהיינו שתאמר לו אתה חטאת רק סתם שאסור לעשות כן ודו"ק. מצוה רמ"ה מבואר בדבריו שהמסירה והגבהה והמשיכה אינו רק קנין דרבנן רק שטר וחזקה הוא מן התורה וצ"ע: מל"ת כ"ו מה שחידש דכל שהעונש בפרטות אף דאזהרה בכללות אין בכלל לאו שבכללות ולא נודע הטעם ופירשתי בחג השבועות תר"ל ע"פ מה שמצאתי דבר נפלא בחינוך סי' ס"ט שכתב דמה שצריך אזהרה הוא לבל יאמר האדם אני עושה העבירה ואקבל עונש ע"כ הזהירה התורה שלא יעשה הדבר אף שיקבל העונש ע"ש ובגליון החינוך כתבתי בזה וא"כ ניחא דכל שהעונש מפורש בפרטות א"כ אין אזהרה מעכב אף שהוא בכללות דהרי מכל מקום הזהירה התורה אף שירצה לקבל העונש ובשלמא כשהעונש הוא בכללות כל שהוא אינו מפורש אין עונשין דא"י על מה יתרו כיון שלא בא בביאור אבל אזהרה יוכל להיות בכללות ודו"ק אברא דלפמ"ש המהרש"א במס' סנהדרין דף ס"ד דלכך אין עונשין מן הדין משום דדלמא כיון דחמורה היא לא רצתה התורה שיהיה לו כפרה בזה ע"ש ולפ"ז יקשה למה אין מזהירין מן הדין דלא שייך טעמו של החינוך דהא אין לו כפרה כלל ואיך יעבור ע"ז ולמה אין מזהירין מן הדין וע"כ משום דחיישינן שמא אין הק"ו טוב דאית ליה פרכא כמ"ש המפרשים: