שואל ומשיב מהדורא תליתאה · כלל ב׳ סימן ל׳ (ב׳)

מצוה צ"ד במ"ש הרמב"ם דשמחה נוהג בנשים ואמרתי בעת למדי דאף דהוה מ"ע שהז"ג מכל מקום לפמ"ש האבודרהם בטעם דמ"ע שהזג"ר דנשים פטורות משום דהזמן אינו ברשותן ורק ברשות בעליהן ולפ"ז כיון דאשה בעלה משמחה א"כ החיוב עליו שישמחה א"כ לא שייך מ"ע שהז"ג דהרי הוא מחוייב לשמחה ושוב אינה ברשות הבעל שימנע ממנה דהא הוא חייב לשמחה כן אמרתי בפשיטות. ואח"כ עיינתי בדברי רבינו פ"א מחגיגה שהראב"ד משיג עליו מהא דאמרו בקידושין דף ל"ד אשה בעלה משמחה ומבואר מרש"י ותוס' שם דהחיוב על הבעל ולא עלי' והכ"מ לא השיב דבר ולפמ"ש אתי שפיר דלכך לא הוה מ"ע שהזמן גרמא שהרי בעלה משמחה. איברא דבר"ה דף וא"ו לא משמע כן בהא דבעי ר"ז אשה מהו בבל תאחר ואמר אביי ותיפוק ליה דאיתא בשמחה ופריך ומי אמר אביי הכי והא אמר אביי אשה בעלה משמחה ומשמע דהיא אינה חייבת ובאמת זה קשה על רבינו אמנם לפענ"ד אתי שפיר דכל הטעם דנשים חייבות ולא היה מ"ע שהז"ג משום שאינה מבטלת רשות בעלה שהרי הבעל חייב לשמחה ולפ"ז שפיר פריך דעכ"פ בל תאחר לא שייך בזה דהא שוב הוה מ"ע שהז"ג דאם לא תהיה שם שוב אין בעלה מחוייב לשמחה רק בזמן שהיא בבית המקדש בירושלים וא"כ שוב הוה מ"ע שהז"ג וז"ב. ובזה מיושב גם מה שאמרו בחגיגה תקשי לך חנה גופא מי לא מחייבא בשמחה והקשה הרז"ה בר"ה שם דהא אביי ס"ל דאשה בעלה משמחה וע"ש מה שהגיה בזה ועיין מהרש"א בחגיגה שם ולפמ"ש אתי שפיר דבאמת לא היתה אשה חייבת בשמחה ורק בל תאחר לא שייך בזה ודו"ק היטב: מצוה ע"ג עיין ברמב"ם פ"א מתשובה והכ"מ לא ידע מקורו ועמ"ש הגאון בעל תולדת אדם בזה ומ"ש בגליון הרמב"ם שם ובאמת הרמב"ם מביא זאת כאן ודו"ק. מצוה כ"ט ע"ש שהביא הספרי ורחץ במים וכו' גזירת המלך ת"ל ואחר יבא אל המחנה ע"ש מ"ש בזה וצ"ע דהיאך אפשר שהיא גזרת המלך א"כ היה לו לכתוב וירחץ עיין ריש ברכות מ"ש בזה וטהר ולא ויטהר וע"ש בתוס' וצ"ע: