שואל ומשיב מהדורא תליתאה · כלל ב׳ סימן ג׳ (ג׳)

והנה אם נימא כמ"ש הע"ש דבע"ש ודאי דמקדימין להתפלל ערבית קודם דתוספת שבת דאורייתא א"כ מיושב קושית הצל"ח דבע"ש ל"ש לומר דעבר זמנו בטל קרבנו שהרי מתפללין מבעוד יום דתוספת שבת דאורייתא ולא עבר זמנו עדן וז"ב. והנה הצל"ח נסתפק בהך דמשלים מנחה בערבית דאיזה מהם יקדים דהא למ"ד תפלת ערבית רשות ומנחה היא חובה ואם כן מהראוי להקדים הך דחובה ברישא ע"ש ולפענ"ד היה נראה לומר דתלוי במחלוקת אי כנגד תמידין תקנו או כנגד אבות דאם כנגד תמידין הא ודאי דקרבן חובה קודם לנדבה אבל אם כנגד אבות א"כ ניהו דתפלת ערבית רשות אבל כיון דהוא כנגד אבות א"כ מה נ"מ בין זה לזה ואדרבא יעקב הוא מובחר שבאבות. וזה לדעתי מה דאמרו באבעיא אי תפלה במקום קרבן עבר זמנו בטל קרבנו היינו דאף דבקדשים הלילה הולך אחר היום היינו דוקא מהשהקריב ביום זמנה כל הלילה שלאחריו אבל ודאי דנמשך אחר קרבנות היום ולא שייך להקדים הרשות קודם החובה או דלמא דרחמי נינהו והיינו כנגד אבות דבקשו רחמים עלינו וכל אימת דבעי מצלי ומה בכך דהוא רשות אדרבא כיון דרשות הוא וכל אימת דבעי מצלי שוב לא שייך משפט הקדימה למנחה קודם מעריב וכן כתב בשאגת אריה דמה דתדיר קודם היינו בדבר שבחובה אבל ציצית ותפילין דציצית חובת מנא לא שייך משפט קדימה וה"ה בזה אדרבא כיון דרשות הוא ודאי אין שייך משפט קדימה וכל אימת דבעי מצלי וז"ב. ובזה מיושב הקושיא מהא דמתפלל בשבת שתים דלפענ"ד אף למ"ד תפלת ערבית רשות היינו בחול אבל בערבית של שבת דתקנו לקדש היום בזה ודאי מחויב להתפלל ערבית ולקדש היום וא"כ בזה ודאי מתפלל שתים דלא שייך לומר דתפלת ערבית רשות ומצוה להקדים החובה ולא שייך השלמה דהא בשבת מתפלל לחובה לקדש היום וז"ב. איברא דכל מ"ש לישב קושית הצל"ח עדיין קשה מהך דמתפלל במוצאי שבת שתים והרי שם מוצאי שבת ודאי הוה רשות ולא שייך להקדים הרשות להחובה. והנה לכאורה רציתי לומר דאם נימא דהבדלה דאורייתא וגם אם נימא דלאו דאורייתא עכ"פ חיוב להבדיל ושוב ג"כ לא שייך דתפלת ערבית רשות דהא צריך להבדיל. ובזה יש לישב קושית הש"ס דפריך למימרא דאי לא אבדיל כמאן דלא צלי דמי ורמינהו הבדלה בחונן הדעת אין מחזירין והש"ס הניח בקושיא וכבר ידענו מהרשב"ם בב"ב דף מ"ב דכל מה דמסיק בקושיא נוכל ליישב וכ"כ המלמ"ל פי"ז מא"ב בשם קדמון אחד ע"ש וגם הרי"ף כאן מיישב הקושיא. ולפמ"ש אתי שפיר דאם לא אבדיל ודאי דלא שייך השלמה דהא מנחה קודם דתפלת ערבית רשות ואי משום ההבדלה הא לא אבדיל גם כעת ודו"ק. עוד יש לי לומר דממוצאי שבת ודאי אין כאן קושיא דבאמת הש"ס אמר דתפלה דרחמי היא כל אימת דבעי מצלי אך מכל מקום סברת הש"ס באבעיא היא דהא גם תפלת מנחה רחמי היא ושוב אין משפט קדימה לערבית דהוא רשות להקדימו לחובה וגם הוא בקשת רחמים ולפ"ז בקשת רחמים הוא צרכי הגוף שתקנו חז"ל ולפ"ז תפלת שבת דאין בו בקשת צרכים רק לברך השם ותפלת מו"ש הוא בקשת צרכים שוב בודאי בקשת צרכים עדיף דיש בו שתים קדושת השם ובקשת צרכים וז"ב ובזה יש לומר ג"כ דאם לא הבדיל א"כ עדיין אין נכון לבקש צרכים בשבת ועדיין קדושת שבת עליו שוב שניה עלתה לו ולא הראשונה ודו"ק היטב: