שואל ומשיב מהדורא תליתאה · כלל ב׳ סימן כ״ח (ב׳)

מכתבו הגיעני בדבר שאחד התחייב את עצמו בקשורי תנאים ליתן לנדן חצי בית שלו המסומן במצר מצד שמאל ומצד ימין השאיר לעצמו והבית הזה נכתב על שמו ושם אשתו כפי נימוסם בערכאות וכעת מתה אשתו וטוען הבעל שהוא לא התחייב רק רביעית בית שלו וחלק אשתו רביעית וכעת שהבני' ידונו בערכאות חלק אמם וא"כ יצטרך ליתן חצי משלו ואדעתא דהכי לא התחייב ופסק מעלתו שהדין עמו מטע' הנ"ל ועוד מטעם אחר כיון שנתן לה חצי בית הרי היא כנ"מ שלה ולא היה יכול ליתן חלקה בלתי רשותה וכיון שהיא לא חתמה על התנאי' בטל מה שהתחייב על חלקה ושוב גם חלק שלו לא קני והו"ל כקני את וחמור והדייני' אמרו שכיון שכתוב בתנאי' בלשון חיוב יכול לחייב עצמו אף בדבר שלא בא לעול' והוא אומר שהן הן הדברי' הנקני' באמירה וגם מעול' לא עלה על דעתו שיתחייב אף בדבר שאינו בידו וציין לעיין בנוב"י חלק חו"מ סי' מ"ם והנה הדיינים יפה טענו דעכ"פ התחייב עצמו בלשון חיוב ומ"ש שהן הן הדברי' הנקני' באמירה א"כ עכ"פ לא שייך ענין קני את וחמור כמ"ש הגאון מוהר"י בשו"ת נו"ב שם סי' כ"ז והנוב"י קלסיה וגם לא הבינותי כל דבריו דמה בכך שהיא לא חתמה עצמה אבל בודאי רצונה היתה שיהיה לנדן ולמה לא יועיל שהיא רצתה להתחייב בודאי וגם לא שייך לומר דאדעתא דהכי לא נתחייב שהבנים יקחו חלק אמם בדיניה' הא בדיניהם גם הבת יורשת וגם היא יש לה חלק וכיון שרצתה לנדן זאת א"כ הרי נתנה חלקה לבתה וגם אם זה לא התחייב אבל במה יתחייב השני והוה כעין אונסא ולא עבד אבל כמאן דלא עבד. דרך כלל אני רואה שלא יפה דן וחייב לתת לנדן ויתפשר עם היורשי' ובלבד זאת לא ידעת מה בכך שבדיניה' יקחו הבני' הא כל שבדינינו חיובו חיוב ולהבדיל בדיניה' גם אותה הבת יורשת ופשיטא דחל החיוב ע"כ לפענ"ד ברור דהדין דין אמת שהתנאי' קיימים וחייב לנדן כפי החיוב שלו: