שואל ומשיב מהדורא תליתאה · כלל ב׳ סימן כ״ז (ח׳)

והנה בהא דאמרו בחולין שם גזירה משום חרדלית של גשמים ופירש"י דהניצוק וקטפרס אינו חיבור ואין כאן מ"ם סאה במקום אחד והתוס' הקשו דבלא"ה מקוה אינו מטהר בזוחלין ע"ש ולפענ"ד דא ודא אחת היא דכל הטעם דמקוה פסול בזחילה הוא משום דבמקוה בעי שיהיה מ"ם סאה קוו וקיימו במקום אחד וכל שהוא זוחל הוא נמשך אילך ואילך ואף שיש הרבה סאין מכל מקום אינו נקרא מקובץ במקום אחד שהרי נמשך לאורך ולרוחב וזה לא נקרא מקוה דקוו וקיימו וז"ב ודו"ק: והנה בשנת תרכ"ג למדתי בב"י הלכות מקוואות ובריש הסימן הביא דברי הר"י שהביא ראיה דלטבילת אדם בעי מ"ם סאה אף במעיין מהא דאמרו בחגיגה דף כ"ב דהא ארעא חלחולי מחלחלא ובעי מ"ם סאה וחלחולי מחלחלא לא שייך רק במעיין שגידי המעיין מתחברים תחת הקרקע ואפ"ה בעי מ"ם סאה והרא"ש כתב דהיא ראיה ברורה ולפענ"ד צע"ג דהא באמת הש"ס אמר מקוה שחלקו בסל וגרגותני הטובל שם לא עלתה לו טבילה דהא ארעא חלחולי מחלחלא ואפ"ה בעי מ"ם סאה במקום אחד הרי דמיירי במקוה ולא מיירי במעיין ומביא ראיה מארעא ואם איתא מאי ראיה וא"ל דמכח כ"ש פריך דהרי אף במעיין בעי מ"ם סאה אבל ז"א דבמעיין באמת לא בעינן מ"ם סאה במקום אחד כמ"ש הב"י תיכף אח"כ דאם המים מושכים כגון מעיין שהוא זוחל ואין בשום מקום ממנו מ"ם סאה אבל כשתצרף כל המים שמתחלה ועד סוף הם מ"ם סאה טובלין בכ"מ ממנו שגוף הנטבל מכסה בו והביא ראיה מחרדלית מי גשמים הבאים ממדרון דלב"ש מצטרפין ואף ב"ה החולקי' הוא משום דקטפרס לא הוה חיבור או משום דאין הנוטפין מטהרין אלא באשבורן יעו"ש והרי דמעיין מטהרין אף כשאינם במקו' אחד וע"כ דמה דאמרו ארעא חלחולי מחלחלא לא מיירי במעיין רק במקוה אף שבא מנהר גדול אפילו הכי מקוה לא הוה בפחות מארבעי' סאה במקו' אחד ועיין סעיף נ"ב ובשו"ת אא"ז הח"ץ ז"ל סי' מ"ם ובתשובה הקשיתי על המרדכי והח"ץ ז"ל מהתוספתא והובא בר"ש בפ"א ממקואות משנה וא"ו והארכתי בזה ושם מבואר דבמעיין ודאי בכ"ש יעו"ש וצע"ג. והנה בשו"ת מעיל צדקה סי' ל"ט חידש דבמי מקוה צריך שיהיה החריץ גדול כל כך בענין שכשיכנס אדם לטבול בתוכה לא ישפוך מן המי' חוצה ולא כלום ואף אם יהיה במקוה אלף סאה ל"מ והטעם כמו דמבואר בסעיף נו"ן דמקוה שנפרץ ויוצא מי המקוה דרך הסדק פסול אף שיש בתוכה מ"ם סאה ה"ה כאן. והנה באמת שזו חומרא גדולה כמ"ש שם חכם אחד וגם הוא הודה לזה יעו"ש. והנה באמת בגוף הדין דס"נ אני תמה דמה בכך דהמי' העליוני' הם מתעוררי' ונעשו זוחלים הא מכל מקו' הוא טובל במי מקוה שיש בתוכ' מ"ם סאה ושם כשר דהוא באשבורן וא"ל דהזוחלין דהיינו המי' העליוני' נוגעי' במי המקוה ונעשה הכל זחילה דזה אינו דהרי רבו האשבורן על הנזחלים וא"כ למה לא יתבטל הזחילה במים האשבורן וא"ל דהזחילה למעלה ולא שייך ביטול דזה אינו דעכ"פ האשבורן לא נפסל בשביל זה והנה בנוטפין שרבו על הזוחלין נתקשה בזה התה"ד סי' רצ"ד דלמה יפסלו הנוטפין להזוחלין והנה מ"ש הוא דלא שייך זריעה בזה הנה זה שייך לענין שהזחילה יצא מתורת זחילה כל שהנוטפין רבו אבל להיפך שהזחילה יוציא המי' של אשבורן דקוו וקיימו זה אי אפשר וכל דבר שעומד במקומו הוא חשוב טפי כמ"ש הר"ן בע"ז פ"ה גבי נפל היתירא לגו איסורא ע"ש שכתב דכל דבר העומד במקומו זה חשוב טפי יותר מהדבר שבא עליו ע"ש ועיין ביו"ד סי' צ"ב לענין תתאה גבר גם כן כל העומד במקומו זה חשוב טפי וה"ה כאן ומ"ש הב"ח לתרץ קושית תה"ד דשאני נוטפין שהפסול מה"ת הנה הט"ז דוחה זה בס"ק ב' וגם כאן באמת טובל באשבורן רק למעלה הוא זוחלין ואין כאן פסול מה"ת כיון דאם היה נתערב זוחלין באשבורן היה מתבטל והיה נעשה אשבורן וצ"ל דחשו שמא יטבול במי' הזוחלין לבדו וכעין מ"ש הט"ז ס"ק ג' שם לתרץ קושית התה"ד וא"כ אינו רק חשש בעלמא וא"כ זה שם אבל מה שיצא המי' לחוץ ע"י מה שנכנס לתוכה א"כ אינו טובל בזה ופשיטא דלא אכפת לן בזה ומכ"ש שיש צירוף למעיין ומה גם שאין הזחילה ניכרת כל כך ע"כ נראה לפענ"ד דיש להקל בזה. והנה המרדכי בפ"ב דשבועות והובא ביתה יוסף סעיף נו"ן שם דצריך לזהר שלא יצאו המי' משפת המקוה בשעת טבילה דא"כ הו"ל זוחלין הנה באמת בהגהת מרדכי שם חזר בו ומביא ראיית הרא"ש וכתב שצ"ע להעמיד הפסק שכתב בפני' וע"ש בהגהת מהר"ם מטיקטין והב"י לא הביא זה וע"כ כפי הנראה לא חש הרמ"א רק לכתחלה לדעה זו מיהו אף לרמ"א דוקא כשיצאו המי' בסדק של הכותל דהמי' נעשו זוחלין כשמתעוררין לצאת אבל מה שיוצא ע"י שנכנס למי' יוצא משפת המקוה ודאי אין להחמיר כנלפענ"ד ברור ועיין תשב"ץ ח"ג סי' ל"ד ובמי השלוח סי' א' וסי' ג' לא ראה דברי המעיל צדקה בענין זה. ובגוף קושית התה"ד סי' רנ"ד הנ"ל נראה לי דשאני שאובין דכל אחת מהמי' אינם מבטלי' המי' האחרי' רק שנתערב שאובי' ואינם שאובי' במקוה אחת ולא מבטל זא"ז אבל כאן הנוטפי' מבטלין כח הזחילה שנפסק זחילתו ואין לך ביטול גדול מזה שמפסיק הכח של הזחילה מיהו זה אינו דאדרבא עי"ז נתרבה כח הזחילה ומש"ה פסול: