שואל ומשיב מהדורא תליתאה · כלל ב׳ סימן קצ״ט (ז׳)

אמנם לפ"ז צריך ביאור במה שמצאתי בשיטה מקובצת בכתובות דף ע"ב גבי קטן שקידש ואם בעלו לאלתר כתב השיטה בשם רש"י במהד"ק דהיינו כבן תשע דביאתו ביאה אף שכסף ושטר אין מועיל ביאתו ביבום מן התורה כמבואר בקידושין דף י"ט ועיין תוס' שם ד"ה דמדאורייתא חזיא מכל מקום היאך מעידין על הקטן ובשלמא ביבם כבר כתבתי במקום אחר דהא דמועיל יבום לקטן אף שאין מעידין על הקטן מ"מ הא כל הטעם דאין מעידין על הקטן הוא משום דאין לו דעת שלימה והיאך נוכל להעיד על פעולתו אם עשהו מדעת אבל ביבם דאף נפל מן הגג מועיל א"כ א"צ שיעיד רק שזה יבם אבל לא נ"מ אם ייבם ברצון או באונס לכך מעידין עליו אבל בביאת קטן לשם קידושין איך יוכלו העדים להעיד וצע"ג. ובזה אמרתי דבר נחמד בהא דאמרו בקידושין שם מאי הוה עלה ת"ש א"ר ינאי אין יעוד אלא בגדול אין יעוד אלא מדעת תרתי מה טעם קאמר ופירש"י דכיון שאין יעוד אלא מדעת פשיטא דאין יעוד מועיל אלא בגדול דהא קטן לא משוי שליח והיא תמוה לשיטת הר"י ברזילי הא מועיל שיקדש האב עבורו וגם מה תלוי בדעת. ולפמ"ש אתי שפיר דכיון דבעינן דעת המייעד שוב לא מועיל בקטן דהא אין מעידין על הקטן דבשלמא כשלא בעינן דעתו שפיר מועיל דא"צ להעיד על הקטן אבל אם בעינן דעתו איך מעידין עליו וע"ז קאמר מה טעם קאמר ודו"ק היטב כי הוא כפתור ופרח. ובגוף הדבר דכתב הרמב"ם דהמשיא הקטן הוה קרוב לזנות נראה לפענ"ד כוונתו כיון דקטן אינו מוליד כמ"ש הרמב"ם ועיין ב"ש סימן קס"ט ס"ק כ"ז א"כ הוה כעין דאמרו ביבמות דף ס"א כשרואה שאין בה פירצה אינו אלא זנות וא"כ אף דאתי לכלל פרצה לכשיגדיל כמ"ש התוס' שם מכל מקום קרוב לזנות הוה כיון שאינו יכול להוליד ועיקר המצוה בנשואין הוא שיוליד. ובזה יש לומר דלכך בשנת י"ג לא מקרי זנות דבשנה הלז כבר החל להתעורר בו כח הולדה כנודע לחכמי הרופאים ולכך מצוה להשיאו. ויש לישב בזה דברי הר"י ברזילי דניהו דיכול לקדש לו אשה אבל אישות לא מקרי כ"ז דלא ראוי להוליד ואינו נקרא אישות ומיושבים הרבה קושית המהרי"ט והנו"ב ודו"ק: