שואל ומשיב מהדורא תליתאה · כלל ב׳ סימן כ״ז (ט׳)

והנה שנת תרכ"ג הגיעני מכתב מהרב החריף מוה' יעקב קליגר אבד"ק ווישנא שאלה לאשר עושין שם מקוה חדשה סמוך למקוה הישנה ולאשר קשה מאוד לנקות המקוה מכל וכל שלא ישארו שאובים קצת ודעתו לערב הישנה עם החדשה היינו ע"י שיפתח נקב במקוה הישנה ואז יכשרו כדין עירוב מקוואות המבואר סנ"א וסנ"ב וע"ז הביא דברי הש"ך ס"ק קי"ב בשם רבינו ירוחם שאם נסתם אחר כך חזר לפיסולו והש"ך כתב דטוב להחמיר לכתחלה והביא שו"ת בית אפרי' סי' נ"ג שהחמיר בזה אף דיעבד ובשו"ת נוב"י מהד"ת סי' קמ"א כתב להיפך והאריך בזה. והנה טרם יהיה כל שיח אומר לו שאני יושב בקרית חוצות לשאוף רוח צח וספרי אין אתי אף הב"י יו"ד אינו ת"י ובכ"ז אבאר לו בפשיטות והנה מ"ש שהט"ז נעל בפנינו הך דדלי מנוקב רק מטעם ניצוק חיבור וזה קשה מאד והנה כוונתו להט"ז ס"ק מ"ז אבל באמת אנן לא קי"ל כן וכבר כתב הש"ך ס"ק מ"ז ליישב קושית הט"ז יעו"ש וכן עיקר ות"ל קיימתי כן מסברא דנפשאי וכבר כתבתי בקצרה בהגהותי לי"ד הנקרא בשם יד שאול ונדפס עם היו"ד יע"ש ובתשובה הארכתי בזה וא"כ אין כ"כ חומרא בזה ומה גם שבמעיין ודאי אין כ"כ חשש שאיבה אמנם בר מן דין יפה כתב מעלתו דוקא במקוה כולו שאוב מחמרינן ולא לחשש ג' לוגין שאובים והאריך בזה ואני אסביר לו טעם הדבר דכל שאין בו טעם לא שייך ענין ביטול דאטו מתורת טעם פסלינן שאוב ואיך שייך שיתבטל וכמ"ש הגאון בבינה לעתים שהביא מעלתו על דברת המ"א סי' תצ"ח וכ"כ בצל"ח בפסחי' דף ל"ג יעו"ש וא"כ כל שלא שייך ביטול הוה כמו דבר מעורב וא"כ עכ"פ לא שייך לומר שיתהפך הכשרים לשאובי' זה ודאי אי אפשר ולכך כל שנתערב ויש מ"ם סאה כשרי' מה בכך שיש בו גם ג' לוגין שאובין הא במקוה שיש מ"ם סאה לא פסול שאובין והטעם פשוט דאטו משום נ"ט קא אתינן עלה רק משום דשאוב מעורב וכל שיש מ"ם סאה מה בכך שמעורב ג' לוגין שאובין ודוקא אם כולו שאוב מפסל כל שנסתם הנקב וז"ב כשמש. ובזה נראה לפענ"ד מה שנחלקו הט"ז והנקה"כ לענין תרי משהו ובמג"א סי' תס"ז ולפענ"ד נראה דלכאורה דברי הש"ך נכונים דכל דמב"מ במשהו היאך שייך ביטול שאינו תלוי בנ"ט וא"כ עכ"פ המשהו מעורב והוא איסור. אמנם סברת הט"ז נראה לפענ"ד דשאני מב"מ דבאמת אף שאינו נו"ט מכל מקום משערינן כאלו היה בשא"מ והיה נו"ט ולזה כל שהיא תרי משהו א"כ בא"מ לא היה נאסר דאין בו בנ"ט ואיך תאמר דיאסר תרי משהו הא ממנ"פ במב"מ אינו נותן טעם ורק דמשערים אילו היה בשא"מ וא"כ בשלמא המשהו דמב"מ משערינן דאם היה בשא"מ היה נותן טעם וא"כ כל שנשאר במינו המשהו אוסר לר"י ולדידן בחמץ אבל המשהו השני דאינו בנ"ט בשום אופן א"כ מהראוי להתבטל זה נראה לי בסברת הט"ז. אך לפ"ז בחמץ בפסח דאסור אף בשא"מ ממילא אף שא"מ אסור דלא שייך ביטול בענין משהו ודו"ק. עכ"פ הדין ברור דבכה"ג לא שייך ענין ביטול ואינו רק כמעורב ויעיין מלמ"ל בנדה כמדומה שהוא בדף מ"ז ושם ימצא סברא זו דאף דמב"מ במשהו אבל אינו מהפך ההיתר להיות כהאיסור משהו יע"ש כי אינו לפני ומזה סייעתא לדין זה ודו"ק. ומה ששאל בדין דם אם גם דם מועיל לענין מים שאובין הנה כבר הארכתי בזה בתשובות רבות וגם כבר הורה זקן הרב הגאון המנוח מוה' נתן ז"ל אבד"ק ראווא כן. ומה שמפקפק מעלתו דלמא דוקא ביין אמרינן כן ולא בדם דיין מקרי חמרא מזיגא ולא דם הנה לפענ"ד המעיין בר"פ המוציא יין ימצא דגם דם הוא כן ועיין תוס' חולין דף פ"ג וע' זבחים דף ע"ז ואינו לפני כעת. ועכ"פ במ"ש הן נסתר מחמתו מה שראיתי פלפול באחרונים ובישועת יעקב לענין זוחלין שרבו על הנוטפין דמתורת ביטול אתינן עלה ולפמ"ש ל"ש ענין ביטול בדבר שאינו תלוי בנותן טעם ודו"ק ועיין בתוספות בכורות דף נ"ה ע"ב ד"ה אין שכתבו משום ביטול ברוב אף דשם אינו תלוי בנותן טעם מיהו רוב לא מתורת נותן טעם הוא רק דהתורה אמרה אחרי רבי' להטות אבל תורת ביטול בששים בשביל נותן טעם זה לא שייך בשאובין או בנוטפין ודו"ק. והנה במ"ש למעלה דדבר דלא שייך טעם לא שייך ביטול הנה כעין זה מבואר בתוספות ורא"ש בנדה דף ס"א דלכך בבשר בחלב בטל בששים משא"כ בכלאים דבכלאים לא שייך ביטול דלא שייך בהו טעם ועיין ביו"ד סי' רצ"ט בט"ז וש"ך שם ולפמ"ש יתבאר היטב הטעם בזה דלא שייך ביטול כל שלא תלוי בטעם. איברא דלפ"ז צריך ביאור הא דאמרו בפסחים דף מ"ד בשר בחלב חידוש הוא דכל חדא בפני עצמו שרי ובהדדי אסור וע"ז אמר כלאים נמי וכו' ולכאורה צריך ביאור דמה קושיא הא שאני כלאים דלא תלוי בנותן טעם ויש לומר דבהדדי אסרה תורה אבל כאן הוה חידוש גדול דכל חדא בפני עצמו שרי ובהדדי אסור אבל מכל מקום כל שאינו נותן טעם שרי וא"כ לא דמי לכלאים דאסור לגמרי וא"ל דלא שייך התם טעמא משא"כ בבשר בחלב דאכתי קשה למה לא אסרה תורה אף שאינו נותן טעם. אמנם יש לומר דהנה כבר נודע מ"ש התשב"ץ בתשובה ח"ב סי' ד' דלכך פרדה שרי ובח"ע וחב"ח אמרינן דמשתמש בב"ח ושפחה ביחד וכתב הוא דיש חילוק בין הרכבה שכונית ובין הרכבה מזגיות יעו"ש ולפ"ז י"ל דלכך בב"ח מותר באינו נו"ט דהתורה לא אסרה רק ההרכבה המזגיות ולכך בעי שיהיה בנו"ט. אך לפ"ז ודאי לא הוה חידוש דיש לומר דכל חדא בפ"ע שרי דכאן נקנה לו שם חדש הרכבה מזגיות וזה אסרה תורה אמנם כיון דחזינא דאי תרי ליה כולי יומא שרי ובישול אסרה תורה א"כ חזינן דגם הרכבה מזגיות שע"י כבישה שרי ורק ע"י בישול אסור ושוב הוה חידוש מה דכל אחד בפני עצמו שרי ובהדי הדדי אסור דלא שייך לומר כלאים נמי דהא בכלאים לא אסור בנו"ט וכאן אסור נותן טעם וא"ל דהרכבה מזגיות אסרה תורה דזה אינו דהרי תרו כולי יומא שרי. ובזה יתיישב היטב סוגיא דחולין דף ק"ח דאמר אי חידוש הוא אפילו כי ליכא נותן טעם נמי ופירש"י דהחידוש הוא דכל חדא בפני עצמה שרי והקשו בתוספות הא הש"ס דחה זאת דכלאים נמי ולפמ"ש אתי שפיר דבאמת החידוש הוא מה דכל חדא שרי ולא שייך כלאים נמי דהא בכלאים ליכא נו"ט וא"ל דהתורה אסרה הרכבה מזגיות דא"כ דהרכבה מזגיות אסרה למה לי נותן טעם הא אדרבא לפי שקנה עצמו שם חדש והיא הרכבה המזגיות מה בכך דאינו בנו"ט מכל מקום הרי יש בו הרכבה המזגיות שאינו לא חלב ממש ולא בשר והוה כעין סכנוין שיש בו מדבש וחומץ וז"ש כי ליכא נו"ט נמי וע"ז אמר דרך בישול אסרה תורה ובעי נו"ט וכמ"ש ומזה ג"כ ראיה דאין האיסור משום הרכבה מזגיות דהרי תרו שרי ודו"ק היטב: