שואל ומשיב מהדורא תליתאה · כלל ב׳ סימן כ״ז (ז׳)

והנה בש"ק פ' וישלח י"ד כסלו שנת תרכ"ג הגיעני מכתב מהרב מו"ה משה אבד"ק נאויטאניץ סמוך ל"ק סאניק בעהמ"ח ארץ חמדה בדבר המקוואות שהיה להם מקודם מקוה גדולה וסמוך לה מקוה קטנה וכעת סלקו להמקוה הקטנה ומלאוה בעפר שקורין אנגשלאגנעערד והיא רחוקה מהמקוה הגדולה ערך ב' אמות ובנו סביב המקוה הקטנה מן הקרקע ערך ב' אמות ולמעלה באבנים מהם בנו בקרשים והמקוה הגדולה והמים מב' המקוואות הולכים זה לתוך זה כששופכין באחת מהם הולכים להשניה ואי אפשר לדעת מאיזה מקום אם למטה בארץ בתוך הקרקע או באמצע הכותלים כי מקודם היה נקב כשפופרת הנוד בהכותל של המקוה הגדולה כדי שילכו להמקוה הקטנה ועכשיו אמר השמש שכיסה הנקב עם ברעטיל וגם מסופק אם המקוואות אלו הם מעיינות כי אף שאמרו בעה"ב שהיה שם סלעים ג"כ מסופק אם ראו היטב ואם הולכין ע"פ כל אורך המקוה כמלתא דלא רמיא עליה דאינש כי לא היו בקיאים בדין ונסה ששפך מים לערך ששה אצבעות למקוה אחת ולא ראה זחילה ניכרת לחוץ רק שהמים היו נעים ונדים בתוך המקוה וע"ז מסופק אם אולי בא מחמת השפיכה ואת"ל שהם זוחלים מעצמם אולי כל שאין זחילתן ניכרת לחוץ לא מקרי זחילה וכתב דהוה ס"ס וגם אולי הם ממעיין. והנה לפענ"ד נראה דאין שום חשש כל שאין זחילתן ניכרת כמבואר בש"ע סנ"א והוא משער המים שהובא בב"י וכתב ראיה שאם אי אתה אומר כן אין לך מקוה כשירה שהקרקע מתחלחל ובולע מעט מעט ע"ש וה"ה בזה שאם ניחוש אף לזחילה שאינה ניכרת אין לדבר סוף וע"כ שהזחילה בעי שתהיה ניכרת לחוץ והרי אף כשיוצאים מעט וחוזרין ושבין להמקוה לא מקרי זחילה כמבואר ס"ג בהג"ה אלמא דבעי זחילה ניכרת וזה עכ"פ אין ניכרת הזחילה. וזה איזה שבועות שהארכתי בזה בתשובה להרב מו"ה אליעזר זאב וואלף מ"ץ ב"ק זיראבני במדינת הגר וגם הוא רצה לומר דכל שאין שוקטין ונחים מקרי זחילה כמ"ש הריב"ש דבעי שיהיו נחים ושוקטים ולפענ"ד זה אינו דהרי הריב"ש שם כתב דכל שחוזר למקוה לא מקרי זחילה הרי דאף שאינם שוקטים מכל מקום לא מקרי זחילה ומכ"ש בנדון דידן ומה גם שמסופק אם הוא מהמעיינות דדעת המהרי"ק דכל שבא ממעיין אף שהופסק המעיין שם מעיין עליו ואף שהש"ך בס"ק למ"ד תמה על המהרי"ק עיין בדגול מרבבה ובס' תפארת למשה שתמהו על דחיית הש"ך דברי המהרי"ק. והנה מ"ש מעלתו לצרף דברי הרמ"א סי' נ"ב בהג"ה ורמז לשו"ת אא"ז הח"ץ ז"ל שדחה דברי המרדכי והביא דברי רש"י בחגיגה דף כ"ב. הנה אני תמהתי על המרדכי ועל רש"י עצמו ועל שו"ת הח"ץ שלא הביאו דברי התוספתא החופר בצד הים בצד הנהר הרי הן כמי תמצית והובא התוספתא בר"ש פ"א דמקוואות הרי דאף בחופר בצד הנהר ממש הרי הן כמי תמצית והרי מי תמצית פסול לטבול בהן אם אין בו מ"ם סאה וכ"כ הרמב"ם פ"ט ממקוואות הג"ד שהביא התוספתא הלז והכ"מ ביאר הדברים בהדיא ומהתימה על רש"י והמרדכי והח"ץ שלא הרגישו בהתוספתא הלז. איברא דגוף דברי התוספתא תמוה לי במ"ש דגם כלים אין טובלין במי תמצית עד שיהי' בו מ"ם סאה ומצאתי בב"י סוף הסימן שתמה בזה והארכתי בזה הרבה עכ"פ קשה לסמוך על המרדכי הנ"ל אך לפענ"ד הדבר ברור דל"מ במעיין ודאי אין הזחילה פוסל אף אם נפסק כמ"ש המהרי"ק אף שהש"ך השיג עליו מכל מקום כבר כתבתי שהאחרונים תמהו על דבריו וכדאי המהרי"ק לסמוך עליו בשעת הדחק ומיהו גם במקוה כל שאין הזחילה ניכרת לחוץ בודאי אף שאין שקט ונח לגמרי לא מקרי זחילה ומכ"ש אם יש להסתפק אם הזחילה בא מחמת השפיכה ומעלתו ציין משו"ת חתם סופר דהזחילה אינו רק מדרבנן ולא ציין לי המקום ואנכי לא ידעתי גם מ"ש מהפ"י כ"כ לו אשתקד בדברי הפ"י שכתב להיפך ועכ"פ לפענ"ד בנדון המקוואות יש לצדד ולהקל כמ"ש. והנה בגוף דברי המהרי"ק הנ"ל לכאורה יש לחלק דאין ראיה מגל שנתלש דבשלמא אם מופסק מהמעיין וזוחל להמקוה שפיר יש לומר דכל שנפסק מהמעיין אין לו דין מעיין וזוחל להמקוה ונעשה אשבורן ואינו מטהר בזחילה אבל כאן שנפל על האדם א"כ המים לא באו להמקוה ונפלו על האדם פשיטא דמה שבאו על האדם לא נקרא מקוה וא"כ בכה"ג לא פסלה התורה זחילה דדוקא בבואם לתוך המקוה נעשו אשבורן הוא דפוסל זחילה ולא בבאו על ראש אדם דכל שאינו אשבורן לא מפסיל זחילה אמנם יש לומר דע"כ דגם בבאו על ראש אדם יש לו דין מקוה דאל"כ למה קתני ובו ארבעים סאה והא במעיין מטהר בכ"ש וע"כ דנעשה דין מקוה וצריך מ"ם סאה וא"כ שוב פוסל זחילה וע"כ דדין מעיין יש עליו. אמנם עדיין יש לדחות דכיון דמדרבנן בטלו לרביעית אף במעיין ובעי מ"ם סאה כדעת הרבה פוסקים א"כ אין ראיה דנחשב לאשבורן רק דבמעיין צריך ג"כ מ"ם סאה אך לפענ"ד נראה דאף דבטלו לרביעית גם במעיין מדרבנן היינו דוקא לכתחילה והצריכו מ"ם סאה דגזרו אטו מקוה אבל שם דקרה מקרה שנפל על האדם והכלים גל א"כ בכה"ג ודאי אי לא נחשב למקוה צריך שיהיה ארבעים סאה מה"ת בכה"ג לא היו גוזרין ע"ש ושפיר דייק המהרי"ק מהס"ד דמיירי בלא נתכוין ואפ"ה הצריכו מ"ם סאה וע"כ דלא אכפת לן בהזחילה וז"ב. ובזה מיושב היטב מה שהקשה בראש יוסף ובלב ארי' בחולין דף ל"א מהא דפריך שם וכ"ת ביושב ומצפה מה למימרא והקשו דמה פריך דלמא קמ"ל כמהרי"ק או כסברת הש"ך שכתב סברא אחרת דשאני גל שחיותו רב. ולפמ"ש אתי שפיר דביושב ומצפה אין ראיית המהרי"ק ראיה דיש לומר דשם לא ניתק המעיין ואינו פוסל זחילה בכהאי גוונא שלא נחשב למקוה. ומה דצריך ארבעים סאה הוא משום דגם מעיין צריך ארבעים סאה ודו"ק היטב. שוב ראיתי שזו שאלת הראשונים דלמה צריך בגל שנתלש מ"ם סאה וכבר האריך בזה התוס' יו"ט והב"ח והש"ך ס"ק כ' וס"ק קכ"ג יעו"ש ועיין בראש יוסף ובלב אריה: