שואל ומשיב מהדורא תליתאה · כלל ב׳ סימן קצ״ט (ו׳)

ובזה מיושב גם מ"ש למה תקנו נישואין לחרש הרי יכול להיות קידושי תורה ע"י פקח ולפמ"ש י"ל דכיון דבחרש ודאי לא שייך חינוך דל"מ חינוך רק בקטן דאתי לכלל דעת בבירור אבל חרש אינו ברור שיבא לכלל דעת וא"כ שוב ל"מ זכייה וגם קידוש האב ל"מ. ובזה מיושב ג"כ מה דאמרו בגיטין דף פ"ה חוץ מקידושי קטן והקשו הא אתי לכלל הויה ע"י אחר. ולפמ"ש כל שאין לו אב ל"מ בר הויה. ובזה מיושב הרבה קושיות. ובאמת שלפענ"ד דברי הר"י ברזילי הנ"ל תלוי במחלוקת הב"י עם הב"ח אי סמוך לפרקן הוה מצוה בקטן דלדעת הב"י דהוה זנות שוב לא שייך זכיה אבל לשיטת הב"ח דאיכא מצוה שוב הוה זכייה. ובאמת שלפענ"ד גם הר"י ברזילי לא נתכוין רק לקידושין דרבנן דהרי התוס' הקשו בסנהדרין דף ע"ו שם דהא לא תקנו לי' נשואין לקטן וכתבו דמכל מקום ל"מ בעילת זנות ולפ"ז יש לומר דזה באמת תלוי אם יש מצוה שוב לא מקרי בעילת זנות עכ"פ אבל מה"ת דליכא מצוה הו' מקרי בעילת זנות ולכך צדקו דברי אא"ז הב"ח דעכ"פ קידושי דרבנן הוה דכיון דמדרבנן איכא מצוה להשיא שוב לא מקרי עכ"פ בעילת זנות ומקרי זכייה והקידושין תופסין וז"ב. ובזה מיושב קושית הב"ש סימן א' דלשיטת הב"ח אין מקום לקושית התוס' דניהו דלא תקנו לי' נשואין לקטן היינו הב"ד אבל האב מצוה להשיאו ולפמ"ש אתי שפיר דבאמת צריך להבין החילוק שבין אב לב"ד וצריך לומר דהב"ד כיון דאין מצווין להפרישו שוב לא הוי זכייה והאב דמצווה להפרישו שוב מקרי זכייה ולפ"ז אם נימא דהוה בעילת זנות שוב ל"מ זכייה ולזה חידשו התוס' דעכ"פ לא מקרי בעילת זנות וא"כ שוב יש חילוק בין אב להב"ד. ובזה מיושב היטב תירוץ התוס' דלכאורה אכתי תקשי דהא בקטן לא תקנו נשואין וסתמא אמרו אף סמוך לפרקן וכאן מבואר דהוא מצוה ולפמ"ש אתי שפיר ומכאן ראיה לשיטת הב"ח דהב"ד באמת אין מצוון אבל האב מצווה להפרישו וראיתי בשו"ת נוב"י סי' מ"א שכתב בסוף התשובה דדברי הב"ח אין להם מקום כלל דהרי התוס' כתבו דאף שלא תקנו לו נשואין מכל מקום בעילת זנות ליכא הרי דעכ"פ לא תקיני לו נשואין. ולפמ"ש אתי שפיר דניהו דלהב"ד לא תקינו לי' נשואין אבל כיון דבעילת זנות ל"מ שוב מצוה על האב ומה שהביא מדברי רש"י גיטין דף נ"ה שכתב דגדול בקטנה ליכא למיגזר משום קטן בגדולה דקטן לא תקינו לי' נשואין אפילו מדרבנן כדאמרו ביבמות ואם איתא נגזר אטו קטן שהשיאו אביו ולפמ"ש יש לומר דלענין להאכיל בתרומה ודאי כל דלא תקנו לי' נשואין ל"מ נשואין שתאכל הגדולה תרומה. ובזה מיושב קושית התוס' ביבמות דף קי"ג מ"א בד"ה שמא יאכיל ומ"ש ראי' מהרמב"ם המעיין יראה דמכח הוכחות ופלפולים דחוקים ורחוקים אין לדחות דברי הב"ח וא"כ צדקו דברי אא"ז הב"ח ז"ל והדרתי פני זקני זצ"ל. והנה במה שהקשיתי למעלה דהאיך מועיל מה שמקבל האב קידושין הא אין מעידין לקטן אחר כמה שנים נתיישבתי בדבר וראיתי דלק"מ דהא כיון שהאב מקדש עבורו וזכין לאדם שלא בפניו א"כ לא שייך דאין מעידין על הקטן דהא לא העידו על הקטן כלום: