שואל ומשיב מהדורא תליתאה · כלל ב׳ סימן כ״ז (ו׳)

והנה בשנת תרכ"ג ה' תולדות כ"ז מרחשוון הגיעני מכתב מהרב מו"ה דוד גאליר אבד"ק נזאוקוויטץ במה שהיה שם מקוה אשר אין המעיין במקומה רק שנמשך תמיד מן הבאר אשר למעלה דרך השדה בלא שום צנור וכהיום זה ג' חדשים אשר הבאר א"י להתמלאות ולעלות על שפתה ונפסק ההמשכה ונשאב המים למקוה לצורך המרחץ וגם נפסל המקוה במים שאובים וע"כ הוכרח למשוך את המים ע"י צנורות שיקבעו עמוק בקרקע מן הבאר עד המקוה וקודם שקבעו הצנורות חפרו את החריץ עמוק ונמשך המים מעצמו אל המקוה ובקלוח גדול ועמדו אנשים וראו שלא נפסק הקילוח מן הבאר עד המקוה בשום מקום ואח"כ קבעו את הצנורות דהיינו אחר שנתכשר המקוה ע"י השקה כראוי והצנורות ההם מוכרחים להיות בקצה של כל אחר טבעת של ברזל כדי שיהיו משולבות אחת אל אחת וע"ז הביא מעלתו דברי התוסיו"ט פ"ב דמקוואות משנה ה' דכתב כל שנמשך מן המעיין לא אכפת לן אף שהוא פשוטי כלי מתכות ועוד שנקבע בקרקע וכ"כ הט"ז והש"ך וכל שנעשה מתחלה לקבוע עם הקרקע מהני כמ"ש הד"מ בשם הראשונים וכאן אפשר לומר דהטבעת הוה משמש את העץ ובטל לגבי העץ וגם רוצים לקבוע במקום כניסת המים מבאר אל הצינור חתיכה של מתכות פשוט כמין רשת כדי שיהיו המים נקי מטיט וגם בזה שייך ההיתרים הנ"ל וגדול אחד רוצה לעשות תורה חדשה ואוסר המקוואות שנעשו ע"י צינורות גם צוה לשאוב את המקוה בכלים של קש ותבן וע"ז שאל מעלתו הדין וחוות דעתי והנה הדברים פשוטים לפענ"ד כמ"ש מעלתו והדברים מבוארים בש"ע סעיף מ"ח מ"ט ועיין ט"ז וש"ך שם ואף אם נפסק הקלוח כשר כמ"ש הש"ך ס"ק נ"ה ועס"ק קי"ב שם דיש להחמיר לכתחלה אם נפסק הקילוח אבל כאן לא אכפת לן כיון דנעשה לשמש עם הקרקע ואף לדעת היש מחמירין בסעיף מ"ט מודים בזה ועיין סעיף מ"ח ובדגול מרבבה שם ובתנינא סי' קל"ז באורך ובשו"ת הנספח לספר מנחת יעקב סי' ג' ובלא"ה לא ידעתי מה שחשש לטבעת של ברזל והרי הטבעות של כלים טהורים כמבואר בפכ"ב דכלים ובשבת דף נ"ב וברמב"ם פ"ח מהלכות כלים ה"ז ומ"ש בשם הגדול שצינורות פסולין לא ידעתי מהו שח דע"י צנורות כשרים ועיין בסעיף ל"ו גם מ"ש שצוה לשאוב את המקוה ע"י קש ותבן לא ידעתי פירושו אם כוונתו שנעשו שאובין וצריך לנקותן ע"י קש ותבן לא ידעתי קש ותבן מאי עבידתיה וצריך להיות ע"י סדינים או חול ועיין בש"ך ס"ק נ"ז בשם אגודה והדברים פשוטים אבל כאן שנטהר ע"י השקה ליכא שום חשש כמבואר סנ"ב סנ"ג. הנה הארכתי בדברים פשוטים יען כי לא ידעתי איש מזוקק להוראה יאמר כדברים אשר אין להם שחר אבל הדין דין אמת ואולי כוונת הגדול דכלי תבן וקש אף שאינם נקובים טהורים דאין שם כלי עליהם ובאמת לא מצאתי בפירוש רק כלי גללים אבנים ואדמה כמ"ש בפ"א מכלים ועיין פ"ח ממעה"ק. וכפי הנראה כל שלא כתוב בתורה הוה דינם ככלי גללים וכלי אדמה וא"כ עכ"פ מדרבנן פסול בו שאובה כמ"ש הר"ש פ"ב ובר"ן בשבועות פרק שני בשם הר"ש וא"כ אין נ"מ וצריך להיות נקובים כמו שאר כלים וע"כ אותו הגדול לגבי מילי דמקוואות קטן הוא: