שואל ומשיב מהדורא תליתאה · כלל ב׳ סימן כ״ז (ב׳)

מכתבו הגיעני היום ואני עמוס הטרדות ובכ"ז אחרי כי שואל להלכה ולמעשה ע"כ אשיב. בדבר שאלתו במקוה שחפרו בור ובנאו בתוך הבור בקרשים כמו קאסטין ומחמת שהקרשים אינם עומדים סמוך ממש להכתלים של החפירה נתנו שם בין החלל חומר למלאות החללים ויש בהקרשים סדקים ויש חשש שיוצאים המים מבין הקרשים שאפשר לא נתנו שם חומר כראוי בכל החללים אם יש חשש זוחלין כי בסנ"א מבואר דאם ניקב המקוה ומימיו נוטפים מעט מעט כשר לפי שאין זחילתן ניכרת וא"י השיעור מה נקרא מעט. הנה זה פשוט דמה שיורד מתוך הקרשים זה לא נקרא רק זחילה מועטת ואינה ניכרת וכשר ומכל מקום אם נוכל לחמרו יפה שיהיה סמוך לכותל ולהדקו יפה ואם יוכל לסתום בדבר שאינו מקבל טומאה ודאי טוב ואם לא מותר לסתום אף בדבר המקבל טומאה ועיין בסעיף נו"ן ומ"ש באם יש ב' מקוואות גדולה וקטנה והגדולה עמוקה ד' אמות והקטנה עמוקה ב' אמות ויש ביניהם נקב כשפופרת הנוד והם זוחלין רק שנשאר ארבעים סאה שאינם זוחלים במקוה הגדולה אם מציל ג"כ להקטנה שתהית כשרה לדעת המחבר בס"נ הנה זה ברור דאינו מציל להמקוה הקטנה ודי שתפקיע את עצמה והנה ל"מ לשיטת הרמב"ם פ"ח ה"ח ג' גומות שבנחל העליונה כ' והתחתונה כ' והאמצעית של מ"ם ושטף של גשמים עובר בתוכן אעפ"י שהוא נכנס לתוכן ויוצא מתוכן אין זה עירוב ואין מטבילין אלא באמצעיתן שאין המים הנזחלים מערבין אלא א"כ עמדו וא"כ כל שהן ע"י הזחילה אין מתערב וא"כ איך אפשר שתציל על המקוה והלא המקוה הוא באשבורן והרי הזחילה פוסל בזה ואף אם נימא כשיטת הפוסקים דחולקים על הרמב"ם וס"ל דגם בקטפרס חיבור בזה ועיין בב"י מ"ש בשם המרדכי ובתוס' חגיגה דף י"ט ובגיטין דף ט"ז ובפ"י שם מכל מקום עכ"פ הזחילה פוסל ואיך יתכשר עי"ז ויש להסתפק אי שייך חשש קטפרס כיון שהנקב כשפופרת הנוד היא בקטנה למטה אי שייך חשש זוחלין וגם אם קטפרס שייך בזוחלין דוקא או אף באשבורן וכתב שזוכר שהפ"י בגיטין מחלק בקטפרס בין זוחלין לאשבורן. והנה מ"ש דקטפרס שייך בזוחלין רק באשבורן מסתפק הנה זכרונו כוזב לו שלהרמב"ם אדרבא בזוחלין פסול בודאי ולשאר הפוסקים אדרבא אף בזוחלין שייך עירוב מקוואות. ובגוף דברי הרמב"ם הנ"ל באמת הביא בכ"מ ובב"י דברי הריב"ש שנדחק מאד דהא גוד אחית אמרינן וכתב דהרמב"ם ס"ל דרבנן פליגי אדר"מ ור"י ולא ס"ל אף גוד אחות ולעולם קטפרס אין חיבור והכ"מ כתב דטעמו של רבנן משום דאין הנזחלין מערבין. אמנם גוף טעמו של הרמב"ם לא מבואר מ"ט אין הנזחלים מערבין. ולפענ"ד נראה דהנה זחילה היא שהמים נמשכין והולכין ולפ"ז ס"ל לרמב"ם דלא שייך עירוב שיהיה נחשב כאחד רק באשבורן שהמים נחים והו"ל כאילו הן אחד אבל זחילה שנמשך והולך אם כן אינו חיבור רק פירוד ולא שייך שיהיה נחשב כאחת. אך לפענ"ד היה נראה דאדרבא קטפרס לא יפסול זחילה דבאמת מה דזחילה פוסל במקוה הוא משום דבעינן מקוה מים ומקוה אינו רק בקיבוץ שהמים נחים ושייך לשון מקוה אבל זחילה שנמשך והולך לא מקרי מקוה ולפ"ז נראה לי דזה דוקא היכא שהמים מצד עצמם זוחלין לא מקרי מקוה אבל בקטפרס שהמים מצד עצמם היו נחים רק ע"י שהוא משופע המים ממילא נזחל ממעלה למטה למה יפסול משום זחילה וא"כ שוב אדרבא היה מקרי עירוב. ובזה הבינותי מ"ש בחגיגה דגוד אחית אמרינן לר"י אבל גוד אסיק לא והיינו משום שגוד אסיק א"כ אין הזחילה פוסל שהרי ע"כ נזחלין ושפיר מקרי עירוב אבל לחשוב מה שלמטה למעלה א"כ זה בודאי הוה זחילה שלמעלה אינו נזחל ואיך נצרף למעלה שאינו מקוה ואיך נצרף והא אין הזחילה מערב. ובזה מבואר דין חדש דבמעיין מערב אף בזוחלין כמ"ש הש"ך סעיף סמ"ך ס"ק קכ"ט והטעם פשוט דמעיין שכשר אף בזוחלין וא"כ לא שייך הטעם שאין הזוחלין מערבין דכל הטעם הוא משום דהזחילה שנמשך והולך אינו חשוב עירוב במקוה וא"כ במעיין שכשר בזוחלין שוב מצטרף ומערב ודוקא בחרדלית של גשמים אינו מערב לרבנן דפליגי על ר"מ ור"י ובאמת לפמ"ש בקטפרס אם הי' נחשב חיבור לא היה ראוי לפסול משום דאין הזחילה מערב דהרי הזחילה היא בהכרח אחרי שהוא משופע דאינו נזחל מצד עצמו: