שואל ומשיב מהדורא תליתאה · כלל ב׳ סימן כ״ו (ג׳)

והנה במ"ש למעלה דכיון דאינו מתורת עדות מהראוי להכשיר צריך ביאור א"כ למה גזלן דאורייתא פסול לעדות אשה והלא אין אנו באים מתורת עדות כי אם מטעם דעבידא לגלויי ובאמת בדף כ"ה ביבמות רצה הש"ס לומר וכ"ת שאני עדות אשה דאקילו בה רבנן וכן ס"ל לרב יוסף באמת והיינו מהאי טעמא דעדות אשה לא בעי תורת עדות אבל אכתי קשה מ"ט דרבי מנשיא והכי קי"ל דגזלן דאורייתא פסול לעדות אשה. ולכאורה רציתי לומר דלא שייך מלתא דעבידא לגלויי לא משקרי מה"ט משום דלא חציפי לשקר בכה"ג וכל שהוא פסול לעבירה מן התורה הוא חצוף לשקר אף בעבידא לגלויי אלא שלפ"ז אם נימא הטעם משום דייקא ומנסבא שוב מהראוי שיהיה כשר דאדרבא יותר מדקדקת כשהוא פסול ולא סמכה דעתא ע"ז. אמנם נראה כיון דדעת הרמב"ם דצריך שישאלו אותה במה ידעת שנהרג וכדומה וכמ"ש הרה"מ דניהו דאין צריך דרישה וחקירה אבל צריך שיאמר במה ידעת וא"כ לזה צריך שיאמר במה ידעת וא"כ לזה צריך שיגיד בתורת עדות וכיון שהוא פסול בעבירה דאורייתא הוה פסול להגיד כנלפענ"ד טעם הדבר והך דהרא"ש כיון דעכשיו הם כשרים היו כשרים להגיד לולא דשייך בדדמי וצריך עדים כשרים דוקא ודו"ק והנה מ"ש מעלתו להקשות דלמה לא משני דמיירי במסל"ת אני הרגתיו דאז כשר אפילו פסול תורה כמדומה שכן הקשה המהרא"י בפסקיו ואינו ת"י אך לפענ"ד אי במסל"ת מיירי למה לא ישאנה דלא שייך לזות שפתים שמא משקר כיון דאמר במסל"ת ולא היה לו שום נטיה והרי מסל"ת נאמן אף גוי ולא חיישינן דלמא משקר מכ"ש לענין חשש לזות שפתים כנלפענ"ד. ובמ"ש יש ליישב מה שהקשו בשו"ת נוב"י מהד"ת חלק אהע"ז סי' ע"ז על הנוב"י לענין פלגינן דיבורא דהא כאן יש לומר מיגו דנאמן על הנהרג נאמן גם על עצמו ולפמ"ש אתי שפיר דעכ"פ מה ששואלין אח"כ א"נ וכמ"ש ודו"ק כי קצרתי: