שואל ומשיב מהדורא תליתאה · כלל ב׳ סימן ר״ב (ג׳)

והנה בחידושי הבאתי ראיה דבדם קדשים דם שמלחו אינו עובר עליו מהא דאמרו במנחות דף צ"ט הבבליים היו אוכלים אותו כשהוא חי וקשה לשיטת הרמב"ם דס"ל דם אברים שלא פירש אסור היאך אכלו אותו והתוי"ט שם הרגיש בזה וכתב שמלחו אותו ועיין מ"ש שם בגליון התיו"ט וקשה לשיטת רבינו דס"ל דאחר המליחה צריך לתתה ברותחין וכפי הנראה הוא שהולך לשיטתו דס"ל דאף דם איברים שלא פירש נמי אסור וא"כ ל"מ המליחה שאינו מוציא כל הדם וא"כ היאך עשו הא שם הי' יו"כ ושבת ולא היה אפשר ברותחין וע"כ דדם קדשים שמלחו אינו עובר עליו. שוב ראיתי בשו"ת ש"ב נודע ביהודה מהד"ת חלק או"ח סי' כ"ג שגם הוא רצה לומר דמליחה אינו רק מבליע ומפליט ובמחכ"ת לא זכר בעת ההיא דברי הר"ן שהבאתי למעלה ועיין פר"ח ביו"ד סי' ס"ח שהאריך בזה. שוב מצאתי בחלק יו"ד סי' מ"ג שהשואל הביא לו דברי הר"ן והקשה עליו והוא הביא דבריו בצל"ח וכפי הנראה הסכים שם דהוא חייב משום מבשל ודבריו סותרים למ"ש באו"ח ודו"ק. והנה מה שהביא לו דו"ז רבינו הגדול זלה"ה דבר חידוש במרדכי שכתב דבעוף דם שבשלו לכ"ע אינו עובר וכמ"ש בבגדי ישע להשל"ה ומעלתו האריך לתמוה על הגהת מרדכי והנה הי' לו לדלות כספא דלפי דבריו יקשה הא דאמר בכריתות דף כ"ב לא שנו אלא דם עוף שאין בו כזית והדבר תמוה דהרי רש"י פירש דהא דאמר הלב קורעו מיירי לאחר בישול והתוס' בחולין דף ק"ט הקשו עליו דהא דם שבשלו אינו עובר עליו אבל ל"ק כמ"ש הסמ"ג במצות ל"ת סי' קל"ז דלפי המסקנא במנחות דחייב בחטאת הפנימית ה"ה בחולין חייב או כמ"ש הפליתי וכ"כ מעכ"ת דרש"י לשיטתו דבחולין דם שבשלו עובר עליו מן התורה ולפ"ז יקשה דעכ"פ ל"ל טעם דאין בו כזית ת"ל דדם עוף שבישלו לכ"ע אינו עובר ועיין בתוספות בכריתות שם שכתבו דעכ"פ איסור איכא בעוף דחצי שיעור אסור ובאמת דאם נימא דדם שבשלו אינו עובר עליו לא שייך ביה איסור ג"כ כיון דלא משכחת ביה שיעור שלם וכמ"ש בשו"ת אא"ז מהר"מ מינץ סי' ט"ז לפרש דברי ר' קלונימוס במרדכי גבי אווז והביאו מעכ"ת. ומ"ש מעכ"ת לפרש דברי הגה"מ הנ"ל עפ"י דברי המהר"מ מינץ הנ"ל אינו במשמע בלשונו ודו"ק. ובאמת גוף דברי המהר"מ מינץ ז"ל שחידש דכיון דדם שמלחו אינו רק מדרבנן וניהו דאמרו אל תזלזל בשיעורא דרבנן בכה"ג שאין מקום שיהא בו שיעור תורה לא חשו הוא בלי ראיה. אמנם לפענ"ד הי' נראה דבר נכון דבאמת אף אם נימא דדם שמלחו הוא מן התורה הא כבר כתבתי דאף דנקלש הטעם מכל מקום כיון דכבר נאסר לא נפקע הטעם וכמו נ"ט בר נ"ט באיסורין ולפ"ז בחצי שיעור דכל הטעם דאסור משום דחזי לאצטרופי וכל דליכא רק טעם קלוש א"כ כעת לא הי' איסור כלל דעדיין חצי שיעור הוא ורק דחזי לאצטרופי ולפ"ז לענין שיצטרף אח"כ ויתחיל איסור חדש בזה אמרינן דכל שמלחו ליכא שוב טעם גמור ואקלש איסורא והוה כמו בב"ח. איברא דלפ"ז ל"צ שוב לטעם דליכא בדמו כזית ת"ל אף שיש בו כזית כל שכעת הוא חצי שיעור לא שייך חזי לאצטרופי. אך נראה דהדבר נכון דבשלמא כשיש בו שיעור שלם רק שכעת אין לפנינו רק חצי שיעור בזה אמרינן דלא נפקע האיסור כיון שבעת שהי' בו כשיעור הי' כל טפה וטפה מצטרף לכשיעור ונאסר שוב לא פקע איסור וזה לדעתי גוף הענין דחזי לאצטרופי שלכאורה לא נודע הסברא מה בכך סוף סוף כעת ליכא שיעור. ולפמ"ש הכוונה דכל שחזי לאצטרופי שוב כל משהו ומשהו הוה איסור דאם הי' כשיעור הי' כל טפה איסור ובין הכל נעשה שיעור שלם. ובזה י"ל מ"ש הרלב"ח והובא במשנה למלך פ"א מחמץ דבחמץ לא שייך חזי לאצטרופי משום דהי' לו שעת הכושר ולא נודע הסברא. ולפמ"ש אתי שפיר דכיון דגוף החמץ לא הי' אסור קודם הפסח א"כ לא שייך לומר שחל האיסור על עצם הדבר דעצם הדבר הי' מותר ורק דהיום גרם איסור ובזה כל שליכא שיעור לא שייך לאסור משים חזי לאצטרופי וז"ב מאוד והבן כי היא נקודה נפלאה יהיה איך שיהי' בלב עוף שאין בו כזית ולא נאסרה בעצמותו ורק שיצטרף אח"כ לשיעור בזה כל שהוא נקלש מחמת המליחה שוב לא שייך חזי לאצטרופי וז"ב מאד בטעם והסברה ת"ל ולפ"ז מכאן ראיה לשיטת רש"י דדם שמלחו הוא מן התורה בחולין דאל"כ מה חילוק בין עוף לבהמה סוף סוף חצי שיעור אסור מן התורה וגם לסברת מהר"י מינץ הנ"ל קשה ולפמ"ש אתי שפיר ת"ל ודו"ק. ובזה ממילא יש להעמיס גם בכוונת הגהת מרדכי הנ"ל וע"ד מ"ש מעלכת"ה ובחידושי אמרתי בזה דזה ג"כ לשיטת הר"ר יקיר בע"ז דף ס"ח דחצי שיעור ע"י תערובות אינו אסור לר"ש ולא נודע הסברא ולפמ"ש אתי שפיר דבאמת כ"ש לר"ש הוא כמו ח"ש לרבנן והטעם של ר"ש הוא ג"כ משום חזי לאצטרופי וכמ"ש במג"א באורך ולפ"ז כיון שנקלש ע"י התערובות דעכ"פ נתערב חד בחד שוב לא מצי לחול איסור חדש ול"ש חזי לאצטרופי ולכך שפיר כתב דאצטריך משרת להיתר מצטרף לאיסור דאל"כ לא שייך שילקה בכ"ש דלא שייך חזי לאצטרופי. ובזה מיושב קושית דו"ז הגאון מוהר"ץ מהלבשטאט ז"ל דא"כ היאך אמרו בשבועות דף כ"א ואס"ד ר"ע כר"ש ס"ל ל"ל כזית וקשה הא שם נזיר ששרה פתו ביין והו"ל חצי שיעור ע"י תערובות ולפמ"ש אתי שפיר דבנזיר דהיתר מצטרף לאיסור שוב לא נקלש הטעם דגם ההיתר וטעמו נעשה איסור א"כ שוב ל"צ צירוף כזית דאף אם בין הכל פחות מכזית ג"כ אסור וזה דפריך צירוף כזית למה לי ודו"ק כי חריף הוא. ובמ"ש למעלה לפרש דברי המרדכי יתיישב קושית הבאר שבע דף פ"ב על המהר"י מינץ הנ"ל מהא דביצה שנמצא בה קורט דם שנתבשלה עם ביצים אחרות דצריך ששים אף שלעולם לא תמצא בו כזית וגם הוא נתבשל. ולפמ"ש אתי שפיר דשם כל שכבר נאסר קודם שנתבשל פשיטא דלא נפקע האיסור מחמת זה ודו"ק. וראיתי בספר אחד שמו הר אבל שכתב לענין הכהן שמטמא אם אינו אבר שלם דלא שייך כאן חצי שיעור דכל שאינו שיעור טומאה אין מקום לטומאה לחול בזה ובדברי ר"י מינץ הנ"ל יש לדון בזה דדוקא באיסור דרבנן סמך ע"ז ויש לחלק וצ"ע: