שואל ומשיב מהדורא תליתאה · כלל ב׳ סימן ר״ב (ב׳)

וע"ד הפלפול יש ליישב הקושיא הלז דהנה הצל"ח העיר דאיך כתבו התוס' דמיירי במלחו כדרך שמולחין לקדירה הא מליחה הוה כרותח דצלי והוה כצלי מחמת ד"א ע"ש. אך לפענ"ד נראה דע"כ לא אסור צלי מחמת ד"א רק היכא שע"י הצלי נצלה לגמרי אבל כאן אטו המלח מועיל שנוכל לאכלו ע"י כך ורק דבעת המליחה נעשה רותח אבל אח"כ כשפסק כח המלח מחמת המליחה קי"ל דלא חשוב אח"כ כרותח וכמ"ש התוס' לחלק ועיין בסי' ס"ט וצ"א בט"ז וש"ך שם ופשיטא דעי"ז לא חשיב צלי מחמת ד"א ואף דהדם נמלח והדם בודאי נצלה מחמת ד"א דהיינו ע"י המלח שהרי מש"ה אינו עובר עליו אבל המלח מוציא הדם והבשר נשאר אח"כ צונן כמו שהי' בתחלה וז"ב לדעתי. ולפ"ז הכי מייתי סייעתא דאם נימא דלא אמרינן כבכ"פ א"כ נאסר מחמת שנבלע בפסח הדם והדם בודאי נצלה מחמת דבר אחר ונבלע בפסח ומחמם לפסח והוא צלי מחמת דבר אחר וז"ב וכעין זה הדרך כתב דו"ז הגאון רשכבה"ג ליישב קושייתו ומעלכ"ת כתב עליו דלפמ"ש הוא א"צ לומר כלל דמלחו דדם קדשים א"צ מליחה כלל דבלא"ה שרי בכבדא עלוי בשרא משום דדם דרבנן. ולפמ"ש הרי הראיתי דגם הרשב"א בעצמו כתב דקודם גמר בישולו היא מן התורה. ובזה אין לחלק בין קדשים לחולין וכמ"ש ודו"ק ומ"ש מעכ"ת בישוב קושית הצל"ח דמליח אינו כמבושל ורק מבליע ומפליט כמו כ"ש ועירוי נפלאתי מאוד שלא זכר דברי הר"ן בסוף ע"ז שדעתו דמליחה הוא בישול וחייב בשבת משום מבשל. ומ"ש ראיה דאל"כ היאך חייב בצ"ק בפסח והא אין בישול אחר בישול דכבר נמלח מקודם לצלי לפענ"ד פשיטא דמליחה לצלי לא הוה כבישול ורק במליחה לקדירה הוא דחייב משום בישול ובלא"ה לפמ"ש הוא פשוט דאחר שנפסק כח המלח לא חשוב כרותח וחייב אח"כ משום צ"ק וגם הא מליחה אינו אוסר רק כדי קליפה וחייב אח"כ ולא הוה בישול אחר בישול. והנה יש לומר הטעם דדם קדשים שמלחו אינו עובר עליו משום דלכאורה היאך מצי לחול איסור דם על איסור קדשים דאיסור קדשים בדם איברים שלא פירש שרי ורק בהפרישו אסור ואז איסור קדשים קדם ופשיטא דדם ג"כ אסור כמו הבשר אף דאינו בכלל הבשר וצ"ל דכיון כשמלחו יוצא מכלל קדש דאינו ראוי למזבח א"כ יכול לחול עליו איסור דם או בעת הבישול ולפי זה הא באמת אקלש הטעם עי"ז שנמלח או מבושל ובשלמא בחולין אף שנקלש הטעם אסור ולא נפקע איסור הראשון אבל בקדשים שעד הנה לא הי' האיסור ורק כעת חל איסור פשיטא דטעם קלוש כ"כ לא מצי לחול האיסור וכעין שכתב הר"ן דנ"ט בר נ"ט באיסורין אסור אף דנקלש הטעם משא"כ בב"ח לא מצי לחול איסור חדש בטעם קלוש וה"ה בזה וז"ב. ולפ"ז מיושב היטב קושיתו דזה דוקא בדם קדשים שאינם ראויים לאכילה אבל בפסח דהוא קדשים קלים וניתן לאכילה פשיטא דאיסור דם לא פקע אף שנקלש הטעם ודו"ק כי היא הערה חדשה. שוב ראיתי במ"ש בזה לענין דם דחל עליו איסור קדשים יש לפקפק ועיין בפ"ב ממעילה הלכה י"א שמבואר דאין מועלין בו לאחר שחיטה וצ"ע: