שואל ומשיב מהדורא תליתאה · כלל ב׳ סימן ר״א (ב׳)

עוד יש לומר דלכאורה קשה לי על מה דאמר ר' יהודה כאן הכי אמר שמואל האשה שמכרה בנכסי מלוג ומתה הבעל מוציא מיד הלקוחות והא הש"ס בב"ב דף קל"ט הקשו על ר"י בר חנינא דהא לגבי פסידא דלקוחות לא שוי' לי' לבעל כלוקח ומשני אינהו דאפסיד' לנפשייהו דלא הי' להם לקנות מאשה דיש לה בעל ולפ"ז כאן דלא שייך זאת דהיא כתבה לר"ש בנה והרי יש לו פסידא ומה הו"ל למעבד ומהראוי להיות יורש וא"ל דכיון דהוה במתנה לא שייך פסידא כמ"ש התוס' בב"ב שם ד"ה התם דזה אינו דמלבד דהר"ן תירץ שם בענין אחר ועיין ב"ש סימן צ"א ואינו מוסכם הדין הנ"ל אלא אף לתוס' עכ"פ כאן ודאי אית ליה פסידא דהיה יורש עכ"פ לאחר מיתתה בודאי וכשר"א הוה לוקח לא ירשנה וזה מקרי פסידא בודאי דמגיע לו מצד הדין ירושה. אך זה אינו דכאן לא אצטריך שיהיה לו דין לוקח דלענין הירושה אף אם ר"א הי' לו דין יורש שוב אינו מגיע לר"ש בנה דהוא יורשה וא"כ לא אפסדיה כלל. ומעתה זה כוונת רש"י דק"ל דניהו דקנין פירות כקנין הגוף דמי מכל מקום הא הוא יורשה והרי חזינן דאבא לגבי ברא ודאי לא אלים הקנין פירות דראוי ליורשו וא"כ מהראוי שלא יהי' מקרי הבעל כלוקח וע"ז כתב רש"י דלא הי' יורשה דר"א היה יורשה ואף דאפשר לא כוון רש"י לזה הענין נכון לפענ"ד בעצמותו ומ"ש בראשונה נראה לי עיקר דבאמת סברא גדולה דלא יבטל קנין פירות הקה"ג דבאמת קנין פירות הוא קנין לשעה כמבואר בגיטין דף מ"ז וכל הטעם דקנין פירות כקנין הגוף ביאר הרשב"ם בב"ב דף קל"ו דמה נ"מ בקה"ג והעיקר הוא הפירות ולפ"ז היכא דאח"כ יגיע לידו הקה"ג והפירות פשיטא דבכה"ג קנין הגוף עדיף מקנין פירות וזה סברת התוס' למעיין היטב בדבריהם ודו"ק. שוב ראיתי בפ"י שהרגיש על דברת התוס' ביבמות דכאן לא משמע כן בסוגיא ולפמ"ש אתי שפיר ודו"ק: